בגיל 19 חלמה סבתא שלי חלום.
זה קרה אחרי תקופה ארוכה שבה הציעו לה כל מיני גברים וכל שידוך נפל בדיוק כמו קודמו.
אבא שלה התחיל להיות מודאג, בכל זאת, הילדה בררנית, המשפחה עשירה וממעמד גבוה והם ניסו כבר את כל בני העיר [בגדאד] שבמעמדם.
אז לילה אחד היא חלמה חלום. ובחלום התגלה אליה אליהו הנביא, או לפחות כך היא טוענת.
בחלומה אליהו הנביא הראה לה את בן השכנים, ילד קטן בן 10 ואמר לה: "את רואה אותו? את צריכה לחכות לו שיגדל".
למחרת בבוקר היא קמה וסיפרה את החלום לאבא שלה.
וחלומות, כך הוא אמר, עתידים להתגשם. ולכן היא חיכתה. 9 שנים היא חיכתה לו, וכשהיה בן 19, והיא בת 28, הוא דפק על דלתה ובא לבקש אותה לאישה.
הוא לא ידע על החלום, ועל ה"ייעוד" שלהם, ולמרות זאת הוא בא לבקש את ידה.
***
זה היה סבא שלי.
עד גיל 10 לא היו לי יותר מדי זכרונות ממנו, כי הוא החרים את אבא שלי, בנו, כעונש על שהתחתן עם אמא שלי [ורק אלוהים יודע מה היה לו נגדה].
סבתא שלי הייתה מתגנבת אלינו במשך שנים, פעם בחודש בערך, בורחת ממנו, כדי לבוא לבקר את נכדיה.
בגיל 67 הוא נפטר והשאיר אותה עם הרים של רגשות אשם כבדים על שלא הייתה איתנו מספיק כשהיינו קטנים.
***
את החג הזה היינו אמורים לעשות אצל חברים.
לפני שבוע סבתא שלי התקשרה לאבא שלי ואמרה שהיא רוצה לבוא לחג.
הוא אמר לה שאנחנו נוסעים והיא יכולה לבוא איתנו, אם היא רוצה, ולהיות אצל החברים האלה [היא מכירה אותם, כמובן].
היא התחילה לבכות לו ואמרה שסבא שלי נגלה אליה בחלום ואמר לה שהיא חייבת לעשות את ראש השנה, כל שנה, אך ורק אצל הבן שלה, בבית שלו, ושלא תעז ללכת לאחת הבנות שלה.
לקח לו שבוע לשכנע אותה, בכל מיני תירוצים וטענות על טרחה שתגרם לאמא שלי [אני חושבת שזה התירוץ היחיד שעובד עליה] ובסוף היא הסכימה ללכת לאחת הבנות שלה.
ואנחנו חזרנו לתוכנית המקורית.
***
אני לא מאמינה בחלומות, לדעתי חלום הוא פשוט תוצאה של מחשבות, רגשות ותחושות שאנו חווים ביום יום ומדחיקים, דוחפים אותם לאיזו פינה נידחת במוח, בתקווה שלא ישובו להטריד אותנו.
הם חוזרים, כמובן, בלילה, בצורת חלומות.
אני לא מאמינה שאליהו הנביא נגלה בלילות לכל מיני אנשים, צדיקים ככל שיהיו.
ואני לא ממש יודעת למה להאמין, כשאני חושבת על הסיפור הזה.
אחרי הכל, אם סבתא שלי לא הייתה מאמינה בחלומות, לא הייתי יושבת כאן עכשיו.
אז אולי, אחרי הכל, לפעמים, חלומות מתגשמים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
