והכל בחוץ קודר ואפור ואולי מה שבפנים מקבל הצדקה, כי חורף.

וכולם מדברים על איזה כיף שחורף ובא לי לחנוק אותם, כי זה פאקינג חורף, אין בזה שום דבר טוב.

ואז נהיה חורף

העלים הירוקים כבר צהובים

ואז נהיה חורף

חברים הולכים, חוזרים

ואז נגמר קיץ

כמו כל שנה, החורף הוא לא רק חורף.

"עונת המחשבות" צריך לקרוא לה.

כל שנה בסוף הקיץ, ממש לפני שמתחיל החורף, משהו קורה.

זה לא תמיד אירוע דרמטי, אירוע מכונן.

בדרך כלל זה סתם משהו סמלי.

משהו חורפי, משהו עצוב, משהו אפור.

נגמר קיץ

אתה מבין שהבדידות שלך נשארת מבפנים

ואז נהיה חורף

שהביא איתו תשוקה למכשירי חשמל

וכמה שגבוה, כמה שנמוך

אני לא נבהל

עוד לא מספיק קר בשביל להוציא את מפזרי החום, התנורים ושאר מכשירי השרפה הקטנים שעושים לנו כאילו חום.

עוד לא מספיק קר בשביל ללבוש ארוך, בשביל להישאר ספונים בבית.

ובכל זאת, חורף.

הקור חודר לעצמות ולנשמה והלב נרטב עד אחרון סיביו מהגשם הבלתי פוסק.

חורף.

נכנס אל המיטה

בלי להוריד בגדים

כמו ילד שפחד ובא לישון עם ההורים

אתמול הקאתי את נשמתי באמצע משמרת, ממש שניה לפני שחזרנו לתחנה.

חשבתי שאני מתה.

אם לא מהבושה, אז מתחושה שעל סף עילפון שליוותה אותי כשניקיתי את המדרגה של האמבולנס.

כשחזרתי הביתה, אחרי סשן הקאות נוסף בשירותים של התחנה, נשכבתי על המיטה של ההורים, לבושה בבגדים שהייתי בהם כל היום, ולא הצלחתי לזוז משם במשך שעות על גבי שעות.

היום בצהריים אני כבר מרגישה חיה.

ורק בחוץ עדיין חורף.

ואז נהיה חורף

שהביא איתו עשן לרחובות

ואז נהיה חורף

הביא לי כמה מחשבות על אהבה

על אנשים ועל שמחה

כמה שחשוב לזכור שהימים עוברים

והם עוברים מהר.

שיעברו כבר.

וכשיגמר החורף תתפשט איזו תחושה עמומה של הקלה.

כי נגמר חורף.

והשמש יוצאת לרחובות לומר שלום, ומחממת את כולם, והרחובות מלאים אנשים, וכבר לא צריך ללבוש מאתיים שכבות כדי להוציא את האף, וגיגיות של מים כבר לא שוכבות ברחובות במשקעים בכביש,

כי נגמר חורף.

כי נהיה קיץ.

[חורף/ עברי לידר]