דלת מסתובבת גדולה [אם הייתי עוזבת את האולפנה]:

שלום, קוראים לי מורן.

אני גרה בחור תחת, לומדת באנקורי בפתח תקווה, ונורא משעמם לי.

כל יום אני מסיימת בערך באחת בצהריים, כשכל החברים שלי עוד באמצע היום שלהם, חוזרת הבייתה ומשתעממת.

זה נורא משעמם, להשתעמם.

לפעמים אני הולכת למד"א ישר אחרי בית ספר, זה סידור נורא נוח, כי זה ממש קרוב.

פעמיים בשבוע אני עדיין לומדת מוזיקה ומנגנת לכולם על העצבים, בעיקר.

מאז המעבר הקשר עם טלי והדר הדרדר קצת.

טוב, יותר נכון לומר קצת- הרבה.

זה לא שאנחנו לא חברות, אנחנו חברות, זה פשוט שלהן יש חוויות אחרות, ודברים אחרים על הראש, והרבה פחות שעות פנויות להעסיק את הראש בשטויות שלי.

וכמו תמיד, כשיש לי משהו שלא קשור אליהן לספר להן, זה לא ממש מעניין אותן, כי כמה אפשר להתעניין בסיפורים על אנשים ודברים שלא מכירים בכלל?

בסופי שבוע אני עדיין רואה את הבנים, אבל גם איתם זה כבר לא אותו דבר.

ביום שישי אני לא יכולה לצאת מחוץ לישוב, כי זה כרוח בנסיעה, ונסיעה זה חילול שבת, ככה שאת החברים מבית הספר אני לא יכולה לראות בסופי שבוע.

בסך הכל יש לי המון חופש ואני די מרוצה מזה, אבל גם נורא בודד להיות כאן, בחופש התמידי הזה.

אחרי כל כך הרבה שנים של מחסומים והפרדות, אני מרשה לעצמי להיות אותה מורן גם בבית ספר וגם מחוץ לו.

טוב, אולי לא לגמרי, אבל זה שיפור מהאולפנה, זה בטוח.

אז היום אני כאן, בצד החופשי ומאושר של המתרס, צוחקת על כל העולם, וחיה את חיי. לבד.

דלת מסתובבת קטנה [אם הייתי הולכת לישון במקום לכתוב את הפוסט הזה]:

שלום, קוראים לי מורן, והרגע חלמתי שאני דג מעופף.

[פרוייקט "דלתות מסתובבות", דודה מלכה ייסדה, אבל כנראה שזה התחיל אצל דפנה]