דברים שרואים מכאן, לא רואים משום מקום. |
| 7/2004
 למה אני חייבת ל-ה-פ-ס-י-ק להיות צינית...
אתמול היה לנו איזה ערב שיכבתי מפגר, שאם לא היו מחלקים בו את החולצות מחזור, לא הייתי באה. בפירוש.
טוב, אז הערב עסק בחיפוש עצמי (או כל קיטש אחר. אין לי מושג, כי הייתי עסוקה בלהתעדכן בפרטים על @#%^), ובשטיות מסוג זה.
בהתחלה סחבתי את חברה שלי אל הבית שלי (כן, מותר לכם להזדעזע, אני גרה ליד בצפר, וכן, הם מנצלים את זה יפה יפה שם), וכשחזרנו, התברר לזעזוענו, שמה שהם עשו ביינתיים זה: "תחנות חיפוש עצמי". ושות'.
אגב, מי שזכה בתחנות האלה, קיבל בסוף פרס ששוויו עולה על: 2.90 ש"ח, וואו!!!(אצנו בבצפר, זה נחשב לעושר מופלג...)
טוב, אז אח"כ ראינו סרט בשם :סיפור אהבה בלתי נשכח" (הרבה קיטש במעטפת שיין ווטס- קדימה: כולן להזיל ריר!!!), וכאן בא הקטש (לא הקיטש, הקטש!):
כ-ל הסרט, לא הפסקתי ולו לרגע לזרוק הערות ציניות נוראיות כמו: "טוב, זה ברור שהיא תמות בסוף!" ו- "חחחחחחח, מאה שערים פרארייר לידה", או: "כן, רק חבל שהאייקיו שלך לא עולה על זה של קוף!"
יש הבנה?
בסוף הסרט כולם בכו.
ואני רק אמרתי איזה מינימום חימישים פעם: "טוב, אם היא הפסיקה להגיב לטיפולים הכימוטרפיים, אז ברור שהיא תמות!"
אוף! אני פשוט יותר מדי צינית!
כולם רצו להרוג אותי, אבל ת'אמת, הסרט באמת היה קיטשי, צפוי מראש, ודביק!
אולי כדאי שאני אלך לטיפול פסיכולוגי?
חחחח, רק אני...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
