והפעם פוסט ביקורות ושאר דברים טובים:

בדיוק תהיתי לעצמי:

האם מישהו מאוכלוסיית האנשים המסכנים הקרויים בני-נוער באמת טורח לצפות בסט התכניות-החדשות-לאמצע-הקיץ של ערוץ 2, שכוללות בין השאר: אמנון לוי ושומרי המסך שלו (מוכנה להתערב ששלי יותר יפים), רפי גינת והשומנים שלו (יש לי מספיק משלי), ופיני גרשון נטול מכבי (זתומרת לא שווה גרוש) ואוברדרפט שלו.

אה, כן, ולא הזכרנו את חיים הכט ה-אני-אוהב-לנפנף-בידים-שלי-כדי-שיחשבו-שאני-יודע-משהו, שחושב שסינגפור מעניינת לי את התחת.

וארז טל.

בלי לימור.

עם גרמה, אסי-נטול-גורי, ופליטת האקמיה לצחוק (או לבכי, היה פשוט עצוב כמה שזה לא היה מצחיק).

נו, מילא.

שמעתי את השיר החדש של שרית-שיואו אני מאממת-חדד.

טקסט של עברי לידר.

שנון מהרגיל בשביל חדד.

ירידה במדרגה בשביל לידר.

אבל דומה שזאת התבגרה בזמן האחרון:

אם קודם היא הייתה שרה ומסלסלת על אהבה וחוסר אהבה, אז עכשיו היא שרה על חתונה.

התקדמנו.

אתם יודעים, חשבתי על זה, ונראה לי לא פייר שנדפקתי איתי

אלוהים פשוט השאיר אותי עם כל העבודה השחורה של להתמודד עם עצמי.

מה, הוא לא יכל להשאיר קצת גם לאחרים?!

זהו להערב...

תיכנסו קצת, רעים...

ותכניסו לקבועים...