אז ככה.

היה חג צפוי למהדרין.

כולם התווכחו בדיוק על הנושאים שדוברו בפוסט הקודם, פלוס הפתעה קטנה:

היה שמאלן בארוחת הערב.

וואו.

נראה לי שהמסכן עוד לא התאושש מהלינץ' הקבוצתי שעשו עליו.

הלילה ישנו שעה נוספת.

כנראה שכשסופסוף נותנים לנו שעת שינה נוספת, אנחנו בטוחים שזה אומר שאפשר פשוט להמשיך לישון בבוקר.

התעוררתי רבע שעה מאוחר מדי.

אחרתי.

ראיתי חצי סרט מעולה. מניאקית, עצרה באמצע.

הלכתי הבייתה.

בזבוז של יום.

היום יש מסע התעוררות בירושלים.

או בתרגום חופשי: אנחנו מנסות לישון כמו בני אדם, לא נותנים לנו. סוף.

אה, ויש גם תפילות וסיורים בין לבין.

בקיצור, נצטרך להביא סמי מרץ כדי להישאר ערות...

דיפדפתי לי בשבת בבוקר בעיתוני החג והשבת.

כן, היה לי משעמם.

להפתעתי, נתקלתי בכתבה על יעל-אני-פצצה-בלונדה-אינטיליגנטית(שימו לב ל-"גנטית")-מושכת-שגם-עושה-מעשים-טובים-בזמני-החופשי-בר-זוהר.

תורידו את הגבה.

ראיתי קראתי מסיבה אחת פשוטה:

הכותרת.

במשך החצי שעה האחרונה ניסית להעלות את הכותרת הסרוקה, ללא הצלחה.

אז הכותרת הייתה הנסיכה והעדשה.

נו, פורסמתי.

בואו בהמוניכם.

או שלא.