ראיתי שהסתכלת עלי, קלטת אותי, ולא אמרת לי שלום.

אני מאוד מנסה להסתכל מסביב, ולמצוא רגש אחר מלבד התיעוב העמוק שמסתובב לי בבטן כשאני רואה את כל הפרצופים האלה מחדש.

ואני לא מוצאת.

זה קצת מפחיד אותי.

רק לפני כמה שעות הייתי בים, עם אנשים שלא ממש מכירים אותי ואני לא אותם, אבל היה לנו נעים ביחד, ואנחנו עוברים יחד חוויה שלא דומה לשום דבר שמישהו יכול לעבור בכל מקום אחר. לשום חוויה שאני עברתי אי פעם.

ואז הגעתי למקום הזה, שעשה לי כל כך הרבה רע בחיים, שהביא אותי למצב נפשי שכמעט ואין ממנו דרך חזרה.

ובמקום להרגיש את ההקלה העצומה שהייתי אמורה להרגיש על זה שאני כבר לא שם, שאזרתי אומץ ופניתי לדרך שהיא הרבה יותר דרכי, שמצאתי מסגרת שאוהבת אותי ומוכנה לקבל אותי בדיוק כפי שאני, במקום להרגיש את ההקלה הזאת, אני מרגישה רק שנאה.

אני לא אדם כועס בדרך כלל. אפילו בכלל לא.

[נוט טו מיי- סלף: צביקי טוען שיש בי המון כעס עצור. כנראה שהוא צודק והכעס שבי פשוט לא מצא ביטוי בשום מקום]

אבל אני פשוט לא מצליחה לסלוח.

אני חושבת שאני עצמי לא מבינה לאילו תהומות נפשיים הגעתי באותה תקופה.

כנראה שיעברו עוד שנים לפני שאצליח לסלוח באמת.

לעצמי, על שלא היה לי האומץ לעזוב כשהייתי צריכה [ולנחם את עצמי שעזבתי לפני שהיה מאוחר מדי].

וגם לכל מי שהפך את חיי לגיהנום מתמשך, צורב, מתסכל.

אני חושבת שייקח לי עוד הרבה שנים [ואולי גם איזה טיפול פסיכולוגי אחד או שניים].

הן אמרו לי שלא אמרת לי שלום בגלל שאת חושבת שאני לא לרמה שלך.

הן גילו לי סופסוף שאת היית אחראית לרוב הגיהנום שהאאוטינג המגעיל הזה העביר אותי.

אני לא חושבת שכאב לי שלא אמרת לי שלום [מינימלי, סמלי בלבד. ניד ראש ו"מה המצב" היו מספקים אותי בהחלט], כמו שכואבת לי הסיבה לזה.

כי הסיבה שהייתה ראויה שתהיה, היא שאת מתביישת בעצמך. ברכלנות שלך [אם יש תכונה שאף פעם לא הבנתי, זו רכלנות. ויעידו כל מכריי שאני פשוט לא רכלנית בשום צורה שהיא]. בחוצפה שלך. בהתנהגות שלך.

אבל הסיבה האמיתית היא שלא מתאים לך שאני לסבית.

אולי זה מגעיל אותך אפילו, מרתיע אותך.

באמת שאני לא יודעת. באמת שלא אכפת לי.

זה מעצבן אותי, אבל לא ממש משנה לי מה את חושבת עליי או על מי שאני.

וזו המסקנה שהגעתי אליה עם עצמי.

מותר לי להתעצבן ממשהו או ממישהו ועדיין שלא יהיה אכפת לי מה דעתו או מה מעשיו.

באופן כללי, מותר לי לכעוס על מי ואיך שבא לי.

אולי כדאי שאני אתחיל לכעוס קצת יותר. זה בריא.

אז מכעיס אותי כרגע שאחרי שהיית כזאת זונה [אין דרך אחרת להגיד את זה], את מרשה לעצמך להיות כל כך מתחסדת וגועלית גם כשאת עומדת ממש מולי.

ראיתי שהסתכלת עלי, קלטת אותי, ולא אמרת לי שלום.