אז ככה.

(אני חייבת באופן דחוף להיפטר מה"אז ככה" הזה... אפילו אותי זה כבר משגע...)

בזירת הפשע, הלא הוא ביתי הקט, התרחשו להם דברים מוזרים ביותר בזמן האחרון...

אחותי הקטנה והמופרעת נפשית באופן קיצוני התאהבה ברעיון האייסיקיו החלומי.

היא החליטה שגם היא חייבת אחד משל עצמה.

יופי, אז פתחתי לה.

בפרץ של התלהבות מהידע שהספקתי לצבור במחשבים, התחלתי להסביר לה את רזי האייסיקיו.

אני בספק אם היא קלטה אפילו חצי מכל מה שברברתי שם.

נרשם הישג.

יש לה חמישה אנשים ברשימה.

הנה שיחה (אם אפשר לקרוא לזה כך, בהתחשב בעובדה שלקח לה בערך חצי שעה להקליד שורה וחצי), שהתנהלה בינה לבין חברה שלה:

סתיו: תזכירי לי, איפה את גרה?

לי: (כעבור שעה) ב.......... (אתם לא באמת מצפים ממני לחשוף, נכון?)

סתיו: את יודעת, יש לך מלא שגיאות כתיב...

סתיו: ואיפה את לומדת? שחכתי.

אהמ.

רגע של פאקציות.

לייק אני סואוו מדאימהה כאילו שיואווו.

איזה כוסית שאנייי.

אני פשוט מאממתת.

מואאאאהה ליי.

וורוד שולטט.

עבר לי.

להוריד גבה, להדק חגורות, להתניע מנועים, רגע, אני סוטה מהנושא...

או בקיצור, תרגיעו.

לילה טוב לכם, מהמובטלת התמידית, הבת של ההורים הבלתי ספורטיביים ובלתי צעירים בעליל, שלא מטיילת לשום מקום בחג הזה-

~עדשה קשה~

(או בקיצור: כשאין איך לסיים פוסט, חותמים בסוף...)