| 11/2007
 Pharotek
אז ככה...
אם שמתם לב, דרך אגב, לשמות שלי אין שום קשר לפוסט, אולי חוץ מכשיש שיר.
חזרה למה שהתחלתי לומר:
אני ממשיך, לי בשלי, היות מתוסכל ומדוכא... באמת שאין לי כוח לחזור על עצמי, המבין יבין והיודע ידע.
נמשיך.
אז, פתאום היום, מי לא אם צ'ארלי הבריטית, שולחת לי הודעה!
זה היה די מדהים, ומסתבר שסתם היה איזה סיבוך באמצע והקשר נותק.
עוד יותר מזה, היא כנראה תבוא לישראל בקרוב, ואני אפגוש אותה. נקווה שיקרה משהו נחמד.
זה הכל, ביי.
| |
 השאירו את ההגיון בדלת.
השאירו, אם תוכלו, את ההגיון בדלת.
אתם עומדים להכנס לממלכה מוזרה ומשונה.
הכנסו בבקשה לבקע זהב, הממלכה שנאבדה מהעידן הראשון.
בקע זהב הוא קניון (לא הזה שקונים בו!) ששופץ ע"י האלומינאי בעזרת שנהב וזהב לעיר מדהימה.
אבל, כאשר פוסעים אתם, בני אנוש חביבים מכדור הארץ, הבינו שאתם ביצירה - עולם הנשגבים המדהים.
תשכחו מהגיון; מה ששולט ביצירה זה כוחות על-טבעיים בבעלות הנשגבים.
בכל מקרה, חזרה לנושא.
בקע זהב מתחילה בסדרת חישוקים ארוכה בכניסתה ולאורך הקילומטר הראשון של הקניון. כל חישוק בנוי מתומכות שנהב ענקים וחישוקי זהב ענקיים.
כל חישוק מכיל על תומכותיו את שכונות הסחר המקדימות של העיר, ששם מוכרים הכל מדייקלייבים ועד אמברוזיה.
השווקים האלה הומי אדם וספינות אוויר קלות, שנשלחות מספינות האוויר הכבדות שחונות בעיר או מעל השווקים.
הסחר בבקע זהב, או לפחות בצינור השווקים, מחייב ספינת אוויר פרטית, בעוד מרכז המסחר בעיר עצמה נגישה רגלית.
לאחר צינור השווקים מגיעים לשערי העיר המרהיבים.
במצב רגיל, עיר הבנויה כך תהיה בעלת שער לא שימושי, אך השמיים מעל בקע זהב וכ-100 מטרים ממנה מלאים בברקים.
לארוך שולי בקניון ישנם קולטים חזקים שמושכים את הברקים, בתנאי ששום ספינה לא עולה מעל המארג המחבר אותם. ספינה שתעלה, תיצלה.
לכן השערים נמצאים בשימוש מתמיד.
השערים עצמם עשויים בדפוס המוכר - קיר אבן לבנה ענקי, במקום שנהב ענקים, וחלקי המתכת עשויים מפלדת זהב.
השער עצמו, עשוי מזהב טהור המשולב באוריכלקום בשביל כוח בילתי ניתן להשוואה. על השער עצמו חרוטה ההיסטוריה וסיפור כבישת הקניון ובניית בקע זהב. במרכז השער חרוט בגודל עצום הסמל של העיר - הכניסה לקניון, פרט לשבמרכז החישוק הראשון יש שמש מרהיבה.
לאחר השערים, ניצבת העיר עצמה, פלא של זהב, אבן לבנה ושנהב ענקים. העיר בנויה כולה מגושים שנחצבו וגובשו בעזרת תעצומות המחוקקים בני המלאכה. המשטחים הגדולים עלייה מוחזקת העיר עשויים אבן לבנה המגיע עד עמקי הקניון והמהווה את תשתית העיר.
מתוך האבן צומחים בנייני שנהב ענקים חלולים ומעוטרים בבסיסם, אורכם וקצוותיהם בזהב. כל בית הוא מלאכת מחשבה ודיוק מדהימים.
במרכז העיר ניצב מגדל המחוקקים, המורכב כולו מאוריכלקום ומעוטר בזהב, אבן לבנה ושנהב ענקים בטוב טעם.
העיר מחולקת לחמש איזורים, או שכונות, הנקראים מרכז.
מרכז הסחר בנוי מהרבה בניינים נמוכי קומה והומה באדם ודוכני שווקים. מלבד שעיקר ההכנסה של העיר מגיעה מכאן, ישנם גם מספר אנדרטאות שהוקמו לכבוד אדון השלהבת שסילק את יצורי האופל ממשכנם בקניון לפני הגעת האלומינאי. אנדרטאות אלה משמשות כאתרים תרבותיים ומקומות בהם אפשר למצוא סחורה יוקרתית בדוכנים.
מרכז השיכונים הוא איזור המחייה הכללי, בו האוכלוסייה של בקע זהב מתגוררת. אין מחוסרי בית בעיר, ורמת הפשע נמוכה עד כדי אי-התקיימות, מה שהפך את בקע זהב למקום מאוד מושך לגור בו. הבתים נעים בין קומה יחידה עד אחוזות בינוניות.
מרכז הדת מוקדש לשמש הבילתי מנוצח, הרי הוא האל העליון והחזק ביותר, מנהיגם של נשגבי השמש המחוקקים. במרכז הדת הוקמו כמות נכבדת של אנדרטאות המכבדות את אדון השלהבת, פגיון מאה השמשות, צל שמש והמנהיג של המעגל: עין השחר. ליד כל אנדרטה יש הכוונה לקבר של הנשגב שאת זכרונו, או זכרונה, הן משמרות - כל ארבעת הקברים נמצאים כמובן במגדל המחוקקים.
מרכז העגינה הוא למעשה נמל אחד ענקי, המשמש את ספינות האוויר הרבות שבאות לעיר. עיקר המרכז הוא למעשה רק הנמל והעברת סחורה המיובאת ומיוצאת.
המרכז האחרון, הוא מרכז החיים - למעשה שביל אחד המפריד את העיר לשני חצאים המתחיל בפתח אל תוך קיר אחד של הקניון, מקיף את מגדל המחוקקים המרהיב, ומסתיים בפתח לקיר השני. קו החיים משמש כדרך מעבר לכל אחד מהמרכזים מהמכרות, השופעים זהב ואוריכלקום.
בקע זהב היא עיר מרשימה מהעידן הראשון, כפי שניתן לראות, אשר נשמרה מטלאות הזמן וההפיכה ע"י קסם רב עוצמה שנשכח מזמן. נאמר שהמעגל של עין השחר הטיל את הקסם, ואיתו סיימו את חייהם בתמורה לשימור העיר.
בהמשך אני אשים את המדריך למטייל לכל אחד מהמרכזים, ולעיר עצמה.
סוף פסוק P=
| |
 מתוסכל
אני מתוסכל, מהרבה בחינות, אבל בעיקר מינית
כאילו, אני לא יודע מאיפה השתרשה הבעיה הזאת, בין אם זה לחץ חברתי, שטיפת מוח או סתם סיפורים יהיו אשר יהיו של חברי ואנשים שאני מכיר, מפריע לי שאני עדיין בתול.
אולי אני סתם מתולנן, אבל רק לחשוב פתאום, על אחד מחברי או ידידותיי, שאיבדו כבר את ביתוליהם/הן ישר מוחק לי את החיוך מהפרצוף ומוציא אותי משלוותי נפשית.
אפילו אם אנשים אלה מתחטרתים, או מתחרטות, על הפעם הראשונה שלהם או אומרים לי שלא באמת לתת לזה חשיבות כי סתם עושים מזה עניין... זה לא נתפס אצלי ככה...
אצלי זה נתפס כרמת משיכה כל כך חזקה, שבין אם היא אהבה או תאווה, גורמת לשני אנשים לחלוק רגע של אינטימיות...
אני לא צריך להזכיר שוב, שאני לא ממש מצליח רומנטית ואינטימיות מאיזושהי דרגה אני חווה פעם בהרבה זמן, לפרקי זמן קצרים שלא כוללים ברדך כלל מספר חיבוקים והתכרבלות...
פשוט לא מספיק...
אני לא יודע מה לעשות בנושא... גם האספרגר, וגם די והותר אנשים, עשו לי שטיפת מוח שאני בן אדם מוזר עם תחביבים שאין בחורות שעוסקות בהם ויוצאות עם בנים בו זמנית... אני מרגיש אבוד.
אני יודע שאני אינטילגנט, ולעיתים שנון וכיף... אבל אני חי בהרגשה שאני אהיה לבד לעד רק בגלל שאני "חנון".
אני גם יודע מה עכשיו יהיו התגובות:
"נדב, תפסיק. אתה בן אדם נפלא ונחמד ובטוח יש מישהי בשבילך אי שם."
או משהו לאורך הקווים האלה... לי נמאס לשמוע את זה.
אני יודע שאין תרופת פלא שתגרום לבחורה המושלמת להופיע מולי ולמלא את כל משאלותיי, אבל לומר לי לחכות ושזה יגיע לא עוזר.
היו שחיכו והגיע, כן. גם היו שחיכו, לא הגיע ואז הם התאבדו או השתגעו... אני יותר קרוב לקבוצה השנייה בימים אלה.
לומר לי לחכות לא יעזור כמו נסיונות, אפילו מעטים, לשדך לי בחורה שלדעתם/כן תתאים לי.
כבר שמעתם את ההתבכיינות שלי על זה שאני פחדן וחסר עמוד שדרה, ולומר לי לחכות רק יחריף את זה...
אני צריך קצת יותר ממילים - אני צריך תמיכה ישירה ותוקפנית. אני לא צריך שיוותרו לי כשאני מוותר...
במיוחד את כליל... אנחנו מכירים כבר מכיתה ה'... ומאז התקרבת והתרחקת הרבה, אבל מתיד נשארת מישהו שעומד לצידי ובצידי.
אני משוכנע שאת מכירה מישהי, כלשהי, שתתאים לי ושהיא אפילו מקומית (ירושלים והסביבה)
אני לא רוצה להסתמך רק על ארקדי, שהוא בינתיים היה הכי אמיתי בנושא והסכים לשדך לי מישהי בלי להתקשקש על למה.
לי נמאס לחכות, ולשמוא שאני צריך לחכות. מובן שאין לי ביטחון עצמי, ובלי אנשים שרק קצת יושיטו יד או ייתנו דחיפה, אני אמשיך לוותר לעצמי.
תפסיקו להניח שרק בגלל שאני נחמד אני אפגוש יום אחד את "האחת", כי זה יקרה מעצמו. זה יקרה דרך מפגשים שתזמינו אותי, ואנשים שתשימו אותי לידם כדי שאני אכיר אותם.
אם רק אני מדריך לעצמי בנושא הזה, וככה זה גם מרגיש, אין פלא שאני מרגיש אבוד.
סוף פוסט.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: