החיים הפילוסופיים שלי

אז הנה. סוף סוף החלטתי להתיישב מול המחשב ולכתוב את הקטע הראשון שלי. מעניין איך החיים מסתדרים. פתחתי את הבלוג מלפני שבוע כמעט ושכחתי בכלל את קיומו. האמת שגם הפתיחה התרחשה במקרה, ראיתי את אחותי פותחת בלוג, וכבר מזמן אני רוצה לכתוב אז פשוט ביקשתי ממנה שתעזור לי לפתוח גם. והנה, פתחתי, והזמן עבר, ואני בצבא, ואני אצל הידיד הסודי שלי, ואני בעבודה, ואני ישנה, ואני שוב בצבא, ואני שוכחת בכלל שפתחתי בלוג.

אז איך נזכרתי אתם שואלים? שוב "יד הגורל". ההורים שלי נסעו לחיפה לבקר את השכנה שלנו לשעבר. אמא ואחי הקטן כנראה ישארו שם עד יום שבת, אבא שלי יחזור כנראה מחר כי הוא עובד, ואחותי נסעה אתמול לווליום כנרת ותחזור גם כן ביום שישי. הידיד הסודי שלי נסע לחתונה ואני נשארתי לבד בבית.

קצת מדכא הייתי אומרת, אבל אני כבר מעבר לשלב של הדכאונות (לפחות בשלב זה), אני לא רוצה שוב פעם להיכנס למצב רוח של " אני אבודה, אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אלוהים תציל אותי..." ולכן הדלקתי את המחשב. עברתי בזריזות על כל מיני אתרים ואין כלום. הלכתי לראות טלוויזיה, התיישבתי למלאכה הקשה של להוריד שערות עם המכונה, ונגמרו לי העיסוקים. שוב נכנסתי למחשב, פתחתי את ה"פיבוריטס" שלי ומה אני רואה???

את הבלוג שלי שמור!

וכך מיד נכנסתי והתחלתי לכתוב... ואין התחלה טובה מזו. אז הנה, זו היא ההודעה הראשונה שלי, אני עומדת לשלוח אותה אבל זו רק ההתחלה, אני מתכוונת להמשיך לכתוב ולכתוב ולכתוב... עד קץ העולם!