מי אני אם לא היא?

שלום לכולם..

זאת נטלי.

אז באתי לדבר איתכם בנושא ה-סרטן.

שזהו נושא מאוד רגיש בשבילי ואני בטוחה שבשביל כל אחד אחר.

הכרתי פעם מישהו שחלה בסרטן, מישהו שהיה מאוד קרוב אליי.

קראו לו מאור..

מאור כהן.

מאור היה ילד מקסים יפה חן וגם שובב לא קטן.

הוא היה אז בגילי בן 16.

וממש התידדנו.

ההורים שלו הסתירו ממני את הקטע המממש חשוב בשבילי..

שהוא פאקינג חולה בסרטן.

שגיליתי את זה בכיתי בכיתי הרבה.

הוא היה חשוב בשבילי כמו אח גדול שבחיים לא היה לי.

ואז ראיתי שהמחלה התחילה להשפיעה הטפולים לא עזרו..

הביקורים שלי גם לא.

הוא ניהיה לבן חלש בודד...

בכיתי בזרועתיו לא רציתי שהוא ילך.. לא רציתי שהוא יעזוב!!

טוב אני מודה התאהבתי בו!!

[זה היה אחרי תקופה ארוכה שהתחלתי לבקר אותו ו..

 ואז קלטתי שהוא לא כמו אח שבחיים לא היה לי..

אלה הבן אדם שאני מאוהבת בו]

ולא הייתי מוכנה שהוא ימות לי שהוא ילך.. שהסרטן יגבר אליו.

ביום לפני פטירתו :(

באתי אליו כמובן שלא ידעתי שיום למחרת הוא ילך יעזוב לתמיד.

ישבתי לידו והוא הסתכל עליי...

במבט כ"כ מיסכן מבט של חולשה של.. יאוש ועייפות.

וחייך חיוך קטן [שניראה לי היה לו קשה לחייך בתקופה הזאת]

חייכתי בחזרה.

ואז הוא אמר לי:"אני אוהב אותך"

הרגשתי שאני על סף דמעות, שאני עומדת למות..

בליבי ביקשתי התחננתי שהוא יבריא..

ועניתי לו:"גם אני אוהבת אותך!"

ואז ישבתי על המיטה שלו.. וחיבקתי אותו..

ידיו החזו בידיי ורעדתי כולה..

התחלת לבכות...

ואז הוא הטיח לי שהוא לא יעזוב אותי שהוא לא יעזוב לעולם.

חזרתי לשם יום למחרת..

ומא שלא אמרה לי שהוא נפטר!!

פאקק אני לא מאמינה שהוא לא כאן כבר :(

בכיתי בכיתי הרבה הייתי בדיכאון..

הרבה זמן..

 ואני לא ישכח אותו אף פעם!

אז אנשים סרטן זה ממש לא משחק.!

ותחיו כל רגע שיש לכם בחיים ועל תחשבו על אתמול תתקדמו קדימה..

תחייכו תרקדו תשירו..

העיקר תהיו מאושרים מהחיים שאלוהים העניק לכם.

אוהבת אותכם

נטלי 3>