בפרק הקודם:
רון התקשר אחרי שתי צלצולים מיה ענתה "הלו?"
"מיה?,זה רון אח של רותם,אני מצטער שהערתי או.."
לפני שסיים את המפשט מיה צעקה
"רותם בסכנה!!"
-
פרק 11
"מיה מגלה הכל"
-
עכשיו 6:00 בבוקר
עידו אומר:"מה נעשה עם הגופה? איפה נשים אותה?"
לפני שעתיים בבית של רותם,
השעה 4:10 לפנות בוקר:
"מיה??,מה זאת אומרת רותם בסכנה? איפה היא?" רון צעק,ושחר אמר "מה בסכנה?היא לא אצל מיה?"
רון סימן לשחר לשתוק וחיכה לתשובה ממיה.
אלמוג הלך וחזר,הלך וחזר הסתובב סביב המיטה כמה פעמים. שחר התחיל לגזוז את ציפורנו.
"כן, לפני שעתיים דיברתי איתה,היא אמרה לי שהיא לא יודעת איפה היא נמצאת,
ואז שמעתי שמישהו אמר לה לכבות את הפלאפון שלה,ולפני שהספקתי לברר איפה היא, היא ניתקה.
ניסיתי להתקשר אליכם אבל הקו היה כל הזמן תפוס,או שלא עניתם." מיה אמרה.
היא הפסיקה ואז אמרה, "תגיד,זה נכון שההורים שלכם,.. מ..תו?" מיה שאלה,
רון היה המום, "כן,מיה". "מה,אבל איך,ממה הם מתו??" רון לא יכל לענות,הוא הרגיש מין מחנק כזה בגרונו, והוא שאל
" רגע את בטוחה שהיה שם מישהו שאמרה לה לנתק?" רון חיכה לתשובה וכך גם שחר ואלמוג.
מיה ענתה, "כן..".
רון אמר לה שידבר איתה עוד מעט ושאל אותה עם היא יכולה לבוא עכשיו אליהם.
מיה אמרה שכן "אני כבר יוצאת."
רון הסתכל על אחיו,אלמוג שאל "מה עושים? איפה נמצאה אותה עכשיו?מי רצח את אמא ואבא??"
שאלות רבות התרוצצו לכולם בראש.
שרון נכנסה לחדר, "נו,איפה רותם?" רון הסתכל על אשתו ואמר "אין לנו מושג,מיה חברה שלה אמרה שהיא נמצאת בסכנה."
"מה בסכנה? אז מה אתם יושבים פה? צאו לחפש אותה.!" שרון אמרה בצעקות.
שחר ואלמוג ירדו למטה.
"שרון,אני כבר לא יודע מה לעשות,לא חשבתי להעביר ככה את הלילה.
עכשיו אין לי הורים,אחותי נעלמה,מה עוד יכול לקרות?"
רון אמר בעצב ודמעות זלגו לו,שרון התקרבה אליו וחיבקה אותו.
"אני לא מבטיחה כלום,אבל אנחנו נמצא את רותם." שרון אמרה את זה אבל ידעה שמשהו רע קורה.
"השוטר איציק " שחר אמר והוא ואלמוג הלכו אליו, "אחותי רותם נעלמה,ולפי מה שהבנו היא נמצאת בסכנה." "מה זאת לפי מה שהבנו? מאיפה אתם יודעים שהיא נמצאת בסכנה?"
איציק שאל ועזב את כול עיסוקו.
"תספרו לי הכל מההתחלה." איציק אמר.
"רון??" נשמעה קריאה מהדלת הראשית של הבית.
זאת הייתה מיה. רון ירד מהר והלך לקראת מיה. "אני כ"כ שמח שאת פה!" וחיבק אותה.
כשמיה באה ההורים של רותם היו כבר בדרך לקירור.
מיה הסתכלה על כל הדם שבמטבח ,שהיה גם על השיש,על הכוסות,צלחות,על הקירות,ובכל מקום אפשרי.
מיה גם ראתה את סימן הגופות על הקיר והרצפה.
"ואוו,אז הם באמת לא נמצאים איתנו אה?" מיה שאלה וחיבקה את שחר ואלמוג.
"לצערי,כן." רון אמר.
"תספרי כל מה שרותם אמרה לך.!"
השוטר איציק התקרב,פתח את הפנקס ולקח עט,ואמר "ואת?" הוא שאל את מיה,
"מיה,חברה הכי טובה של רותם," הם לחצו ידיים.
"את יכולה לענות לי על מספר שאלות?" איציק של את מיה.
"כן בשמחה". "אנחנו כבר חוזרים," איציק אמר לרון.
הם יוצאו לחצר האחורית.
"אז מיה,את הכרת טוב את ההורים של רותם?" איציק חיכה לתשובה.
"ממ. כן" מיה ענתה בחשש, "אני מכירה אותם 8 שנים או 9 משהו כזה."
"ואת יודעת עם היו להם אויבים? לאבי ורינה?," איציק שאל.
"ממש לא,לא נראה לי שמשהו היה רוצה לפגוע בהם,הם היו נשמות כ"כ טובות."
איציק:"ואת יודעת אם לרותם היו בעיות עם ההורים שלה?"
מיה:"היא קצת לא הסתדרה עם אבא שלה,היו לה כל מיני תקריות איתו.."
איציק:"תקריות? כמו מה למשל?"
מיה:"היא הייתה אומרת לי שהיו ימים שהוא היה חוזר מהחברה שלו שתוי,כאילו ממש שיכור
והיא תפסה אותו פעם אחת מרביץ לאמא שלה. לרינה.."
איציק:"אחים שלה לא סיפרו לי כולם על זה,הם אמרו שהוא לא היה בכלל שותה."
מיה:"הם לא יודעים כלום,כי הם בכלל לא בבית כל היום,וגם בלילה.לאחים שלה היו חיים משלהם,הם לא התעניינו כל כך בשלומם של ההורים שלהם ושל רותם.זה ברור שהם יגידו לך שדבר כזה, שלא היה ולא נברא שאבא שלהם היה חוזר שיכור." מיה הפסיקה לדבר חשבה כמה שניות ואז אמרה,
"למה אתה שואל עם היו לה בעיות עם ההורים שלה?"
איציק ענה לה :"כי רותם סיפרה לי שהיא הגיעה הביתה מבית הספר,היא שמעה צעקות מהמטבח,היא הלכה לשם ואמרה שהיא ראתה את אבא שלה שובר על אמא שלה בקבוק על הראש ואז היא מתה.ואח"כ היא ירתה באבא שלה."
"מהההה??" מיה צעקה. רון שחר ואלמוג רצו לחצר "מה קרה??" אלמוג שאל.
מיה הפנתה את כל גופה לשלושת האחים המבוהלים, "רותם,היא זאת שהרגה את אבא שלכם?"
"לא,מה פתאום. מי אמר לך את זה?" רון שאל.
"הוא השוטר." -
שעתיים לפני השעה: 4:05 לפנות בוקר
עדיו שתק. אסי התרחק קצת, הרים את האקדח, הוא דרח ואז נשמעה ירייה.
עצמתי את עיניי חזק חזק,ואז פקחתי אותן.
הסתכלתי על עצמי.בדקתי את הבטן,הגב הראש, את כל הגוף.
'מה הולך פה?' עכשיו לעצמי,ואז הסתכלתי על הרצפה וראיתי את,אסי.
יצא לו דם מהראש. חזר לי הפלשבק עם אמא,
"הו..א מת" אמרתי בקול רועד.