למה אני לבד?
אין לי יותר מחבר או שניים.
אני דוחה מעליי אנשים בלי לשים לב?
אולי אני אוהבת את הלבד הזה?
אני לא חושבת, אני חושבת שאני מרגישה כלכך רע עם עצמי שאני לא רוצה שאחרים יחשבו כמוני, אולי?
כולם סביבי מתקדמים בחיים שלהם,
עושים משהו עם עצמם רק אני לא, אני יושבת בבית, מובטלת,
ולא מסוגלת להמשיך הלאה בחיים,האזרחות הזו כלכך נוראית.
אני מרגישה רע עם זה אבל אני לא מסוגלת לקום ולעשות משהו עם זה.
אני מרגישה שאני לא טובה, לא לי ולא לאחרים,
אני מרגישה שאין לי מקום בחיים האלה, אז למה להישאר? בשביל מי?
מה שבטוח שלא בשביל עצמי.
אני כל יום מתפללת שמשהו רע יקרה לי.
אולי מישהו ישים לב אליי,
אולי מישהו יזכר שהוא אוהב אותי,
אולי מישהו יזכר שאני חשובה לו, אפילו קצת,
אבל שום דבר לא קורה.
שיפול עליי איזה פסנתר,אני יודעת?, שאני ארגיש פיזית קצת קיימת קצת בין החיים.
למה אף אחד לא אוהב אותי?
למה אף אחד לא מבין כמה אני זקוקה לאהבה הזאת?
אבל למה אני כלכך זקוקה לה? למה?
למה אני לא יכולה לחיות בלי שיאהבו אותי?
למה אני צריכה שיגידו לי את זה כל הזמן?
למה אני לא יכולה לאהוב את עצמי?

אני משתדלת להיות נורא אופטימית בדרך כלל, כלפי פנים לא כלכך מצליח לי
אבל כלפי חוץ אני הכי אופטימית בעולם.
למה אני לא יכולה לאמץ את האופטימיות של טוהר החיצונית לטוהר הפנימית?
Lucky girl [?]