היום אדבר על נושא ההשתמטות מצה"ל שמעסיק את התקשורת ומעורר פולמוס וויכוח בתוכניות הרדיו השונות ובעיתונים.
כולם מתלהמים וכולם מאשימים את כולם ומתפלאים איך הגענו עד הלום. רבים נתלים בחרדים על כך שבגללם הגענו לאן שהגענו וכולם מציעים פתרונות אינסטנט. כאילו בלחיצת כפתור ניתן לפתור את הבעיה.
כמובן שהם טועים. כי לא בגלל החרדים הפסיקו החילונים להתגייס. אם נאמר את האמת, אף פעם החילונים לא ראו בחרדים כקבוצת התייחסות בכלל להתנהגות חברתית ראויה, או רצון להיות כמותם. גם מציעי פתרונות האינסטנט טועים כי ההשתמטות נובעת מתהליך חברתי ארוך שחצה ועודו חוצה את כל החברה הישראלית בכל התחומים. תהליך של הפיכתנו מחברה קולקטיבית לחברה אינדיוידואלית קפיטלסטית. ועכשיו התהליך הזה מורגש הייטב בצבא בתופעת ההשתמטות.
התהליך שעברנו, אם ננסה למצות אותו במשפט אחד, הוא מחברה של "אחד למען כולם" לחברה של "איש איש לביתו"
אם פעם היינו כל ישראל ערבים זה לזה, היום זה ההיפך הגמור. הנה מספר דוגמאות מתחומים שונים על מנת שתבינו:
פעם היו לנו יחסי שכנות טובה . אם לדוגמא היינו גרים בבניין משותף היינו מדברים עם השכנים, נעזרים בהם לדברים שונים וגם עוזרים להם אם היה צורך ויכולנו. אני אפילו זוכר שבשנת 1986 התקלקלה הטלויזיה שלנו בביית ואני ואבי הלכנו לשכן לראות את משחקי המונדיאל.
כיום לא רק שאנחנו לא עוזרים ונעזרים בשכנים, רובנו בכלל לא מכירים אותם ולא רוצים להכיר ובטח שלא לעזור. שהם יחיו את חייהם ואנחנו נחיה את חיינו. ואם נלך לבתים הפרטיים בשכונות ויישובים שונים אז שם בכלל נגלה שישנה תחרות עזה יותר, למי תהיה את הגדר הכי גבוהה וגדולה שתבודד אותו מהעולם.
גם תחום המושבים והקיבוצים, שהיו סמל לקולקטיב ולחשיבות השיתוף והביחד, עברו הפרטה והפכו מקולקטיב לאינדיוידואלים ולקפיטליסטים. הורים מגדלים את ילדיהם ואין בית ילדים, חדר האוכל הופרט, אם הוא קיים בכלל וכל איש משק מתפרנס באופן עצמאי. אני מכיר כמה מושבים ויישובים שבהם מלשינים התושבים האחד על השני למנהל מקרקעי ישראל על חריגות בניה כאילו ואחרות.
גם הרצון הלא ברור שלנו להידמות לאמריקה ולקפטילזם תרם לתהליך. הפרטת המדינה ומסירת משאבי המדינה למספר משפחות מצומצם (אותם בעלי ההון) בלי לדאוג שהזכויות שלנו האזרחים ישמרו הפכו את המדינה לשותף פעיל בכך שהתחלנו להבין שאף אחד לא יעזור לנו ורק אנחנו נדאג לעצמנו וכל אחד צריך לדאוג לעצמו, כי הוא יודע שאם הוא יזדקק למשהו מהמדינה אין סיכוי שהוא יקבל ממנה משהו . ומכיוון שהמדינה גם לא אוכפת את חוקיה אז הגענו למצב של חוסר אמון במדינה ובממשלה. כמו לדוגמא, המדינה לא אוכפת את חוק שכר המינימום ממעסיקים שונים בתואנות מצחיקות ושונות של חוסר כוח אדם (כשאמת היא שהיא לא רוצה להסתבך עם בעלי ההון שיש להם לוביסטים בכנסת), לא דואגת לנו לחינוך ראוי לא עושה דבר לטפל בתאונות הדרכים וגם בתחום הבריאות, איך שהוא, אנחנו כל הזמן משלמים יותר ויותר ומקבלים פחות ופחות שירותים. כנ"ל בתחומים רבים כמו טלוויזיה ועוד נושאים רבים. רק בתקופה האחרונה אנו רואים כייצד המדינה "מטפלת" בבעיית ניצולי השואה. ובמצב דברים זה, שבו גם מנהיגים חשודים במעשי שחיתות, מואשמים בפרשיות מין ואינם מהווים דוגמא, אצל כל אזרח ואזרח מתחילה לחלחל המחשבה, במקביל לקפיטליזם ובסגידה לכסף ולחומריות שעוטפת אותנו מכל כיוון פרסומת וטלוויזיה, "למה אני צריך לתרום למדינה אם המדינה לא תורמת לי?". או שואל את עצמו "מה יוצא לי מזה?" הרי ברור שהמדינה והממשלה שכחה בשנים האחרונים או בעשור האחרון את תפקידה. לדאוג לרווחתם לביטחונם ולבריאותם של אזרחיה.
ולכן ההרגשה הזאת שחילחלה הגיע גם לנושא השירות הצבאי. שגם בו מסתכל האזרח העומד להתגייס והוריו ואומר "מה יצא לי כאינדיוידואל מהשירות ולמה לי לתרום למדינה?"
וכשהוא עושה את החשבון, רבים מגיעים לתשובה שלא משתלם ובנוסף לזה הם רואים את התנהגות הוריהם והסביבה שלהם שגם מפמפמת את הסגידה לחומריות ולקפיטלזם החזירי והוא מקבל פידבק שזה בסדר לא להתגייס. ושזה המעשה הנכון. כי הוא יכול לעשות דברים רבים אחרים באותה תקופה למען עצמו. לטייל, לעבוד, ללמוד ועוד דברים אחרים.
גם אנחנו אשמים במצב הזה. אנחנו נהיינו אפטאים למצב. לא מתערבים, לא גורמים לשינוי, לא יוצאים לרחובות. לפעמים אתה תוהה בכלל אם מגיע לנו דמוקרטיה, אם אנחנו לא מיישמים אותה ומנצלים את יתרונותיה לטובת מה שהיא אמורה היתה להיות. ולא משתמשים בכוח שיש בה למען העם ולרוב האזרחים.
איש איש פועל לביתו ואם מישהו מצליח להרים קצת את הראש מעל הפופיק הוא אומר תודה וממשיך קדימה. כל מה שנשאר לו, זה לרחם על המסכנים, לקטר קצת ולעבור לראות כוכב נולד, או איזה שעשועון טלוויזיה אחר.
בגלל כל זה הגענו עד הלום. על מנת לתקן זאת יידרשו שנים ותהליך ארוך ומורכב של שינוי חברתי, שינוי פוליטי, ומהלכים ארוכי טווח ואולי לא פופלריים שאני בספק אם ההנהגה הנוכחית שלנו (אם הכלל היא קיימת ) מסוגלת לבצע. כי צריך מנהיג עם ראייה אמיתית ביצועיסט ועם בייצים גדולות. וזה כפי שאתם יודעים אין לנו.
מקווה שקלטתם את המסר.
המשך יום טוב וסופ"ש נעים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
