medinabeblog

כך נדחק לו הצידה עוד עניין שהוא הרבה יותר חשוב (עם פוטנציאל נגיעה לכולנו). פרשת רמדיה הגיעה לסיומה. לאחר 10 שנים הכריע בית המשפט שמנכ"ל החברה בארץ והדירקטור שלה לא אשמים בגרימת מוות ברשלנות. בית המשפט הרשיע בעבירה זאת רק את טכנולוג המזון (מי אמר ש.ג. ולא קיבל?)

בכל מקרה בית המשפט קבע שהאשמה העיקרית היא על יצרנית הפורמולה של המוצר - חברת "הומאנה" הגרמנית.

אמרתי לעצמי: אוקיי, גם אם אני זורם עם בית המשפט ומסכים איתו, אז למרות שהיה פה מחדל שגרם למוות לא הוגן להרשיע את החברה בארץ (אגב, אם זה כך למה הטכנולוג בארץ כן הורשע?) ובואו נראה מה קיבלו האשמים העיקריים – החברה הגרמנית.

ראשית אבהיר שבאמת שם במפעל הגרמני היה המחדל הרציני. ואכן האחראים לו הועמדו למשפט. אך מסתבר שהם קיבלו עונשים דיי מגוחכים ביחס לתוצאות הרשלנות.

מה שעוד מסתבר זה שהיתה פה בנוסף עוד רשלנות גם של צוותי החקירה הגרמנים וגם של צוותי החקירה הישראלית ורשויות המשפט בארץ.

ע"פ כתבה שפורסמה בעיתון הארץ, מסתברים הדברים הבאים: הפרשה אירעה במרץ 2003. בינואר 2005 ביקשו הגרמנים מהישראלים עזרה משפטית על מנת לקבל את חומרי הראיות הנחוצים. איכשהו מסיבות שלא מובהרות ולאחר פנייה נוספת רק ב-2007 הועברו חומרי הראיות. בגלל שהגיע חומר רב שחלקו כלל לא רלוונטי ביקשו הגרמנים מהישראלים לסנן ולקבל רק את החומר הרלוונטי. לאחר עוד עיכוב של חצי שנה, הגיע החומר על דיסק (או כמה דיסקים) אך הוא הגיע בעברית כמובן וכלל לטענת הגרמנים 10,000 מסמכים בעברית. מכיוון שהיה צורך לתרגם את כל המסמכים הללו ולאחר מכן לגבש חוות דעת רפואית, חששו הגרמנים שההליך יגרום לכך שהמשפט יתחיל רק בשנת 2010 וקיים חשש שהוא לא יסתיים עד מרץ 2013. ולמה זה חשוב? כי בגרמניה יש חוק התיישנות ואם משפט לא מסתיים תוך 10 שנים, הנאשמים מזוכים. לכן החליטו ללכת על עסקאות טיעון בו נקנסו הנאשמים (4 במספר) בסכומים של בין אלפי יורו ל-25,000 יורו.

אם אתם שואלים אותי, יש לתבוע את שתי רשויות החוק בארץ ובגרמניה, כי זה מהווה רשלנות בפני עצמה. משפחות הקורבנות והנפגעים (תינוקות וילדים קטנים להזכירכם) ספגו מכה נוספת וחשו שוב זלזול של כל המערכות במקרה.

נוצר מצב אבסורדי שהנפגעים ומשפחותיהם נפלו בין הכיסאות בהליך המשפטי הבירוקראטי שבין שתי המדינות. הצד הישראלי, מעבר לעיכוב הלא מוסבר של שנתיים וחצי, בטח אמרו לעצמם: "יאללה, קחו את כל החומר, תשברו את הראש לבד ותעזבו אותנו בשקט (ובנוסף בטח עוד אמרו: מה, נראה לכם שגם נתרגם לכם את זה? למה מה קרה??). ומנגד הגרמנים, מכיוון שלא מדובר במקרה שקרה בגרמניה או לאזרחים גרמנים, לא חשו לחץ ציבורי להעמיד את הנאשמים לדין ולבוא איתם חשבון. לא היה חשש לזעקה של ההמון שם או שהציבור יעלה על בריקאדות ולכן כנראה לא הלכו שם עד הסוף במקרה הזה ולא השקיעו את כל המשאבים שנדרשים על מנת למצות את הדין (בטח הלך המחשבה שם היה: זה קרה במדינה אחרת, רחוק מאיתנו ולא לאזרחים גרמנים, אז זה פחות חשוב ולא צריך "להתאבד" על התיק).

כך יצא שנשארנו עם משפחות הנפגעים והקורבנות בארץ שנזנחו, שלא לומר נזרקו לצד הדרך, ונשארו לבדם ללקק את הפצעים הפתוחים ולהמשיך לטפל בילדיהם שנפגעו, ולהתמודד עם האבל על הילדים שמתו כתוצאה מהשימוש בתחליף החלב של רמדיה.

איזה לקח אפשר ללמוד מזה? שלצערנו, צריך גם לגעת ממי להיפגע אם רוצים שיהיה סיכוי כלשהו שהצדק יצא לאור. אם נפגעתם ממוצר שלא יוצר בארץ, הסיכוי שהצדק יצא לאור, נמוך הרבה יותר.

עצוב ומדכא.

לקריאת הכתבה:

http://www.themarker.com/law/1.1928623

ההדחה הזאת העלתה שוב את עניין המכונית החשמלית והמצב המקרטע של המיזם הזה. אתייחס ברשומה להתנהלות של החברה. אפשר לומר שהחברה נפלה לכל בור אפשרי ובהתנהלות שלה עשתה טעויות רבות ומהותיות. לא כל מיזם מצליח (כולל גם אם יש רעיון טוב), אבל קשה להצליח כשעושים טעויות מהותיות בהתנהלות.

אתחיל במכונית ובמרחק:

לי ברור שרכב שלא יכול לגמוע יותר מ-160 בהטענה אחת (כשבשטח זה בטח פחות ק"מ) לא יכול לשמש כרכב ראשי, אלא רק כרכב שני במשפחה שזה אומר: נסיעה של האישה לעבודה בקרבת הבית, הקפצה של הילד לחוג, נסיעה קצרה לסופרמרקט וכדומה. נסיעות כאלו לא יצריכו התעסקות עם החלפת סוללות והטענות  (כולל הטענה לילית בבית) של יותר מפעם ב- 3 ימים. זה כבר סביר. פועל יוצא של רכב שני הוא שהוא יכול להיות רכב קטן יותר ולא משפחתי כמו הרנו פלואנס שנבחר למיזם. רכב קטן שכזה היה כבר מלכתחילה זול יותר וגם עקב מימדיו בעל יכולת גמיעת ק"מ גבוה יותר מ-160 הק"מ שרכב גדול כדוגמת הרנו פלואנס יכול (משקל רכב קטן יותר ומנוע קטן יותר שצורך פחות אנרגיה פר נסיעה).

אז טעות ראשונה היתה בבחירת הרכב, כשהטכנולוגיה לא מאפשרת נסיעה רבה פר הטענה. גם העתיד הבינוני (10 שנים) בתחום הסוללות, לא מדבר על מהפך אלא על תוספת של 15%-20% בלבד בתפוקת הסוללה.

לכן ההצעה שלי לטווח הבינוני רחוק היא זאת: התחלת תכנון רכב חשמלי ברכבים קטנים יותר - הרכבים הקומפקטיים.

תמחור הרכב:

כשמודבר ברכב שלמעשה יש מאחוריו טכנולוגיה אחרת וחדשה לחלוטין, לא מספיק להתבסס על EARLY ADAPTERS  (מאמצי טכנולגיה ראשונים) ככאלו שיובילו את הבשורה וירכשו את הרכבים. בטח לא כשמדובר במוצר שעולה מעל מאה אלף ₪. המונח EARLY ADAPTERS לקוח מעולם ההיי טק והגאדג`טים לרוב, אבל מדובר במוצרים זולים בהרבה יותר, שלא נורא אם קנית ונפלת. נניח אם רכשת מחשב חדשני שעלה 6,000-8,000 ₪ זה כואב אבל אפשר עוד איכשהו לספוג את זה. לא כך הדבר כשהמוצר עולה מעל מאה אלף ₪. זה לא מתקבל על הדעת להגיע למחשבה בכלל על מצב שתיפול איתו. לכן אי אפשר להסתמך על תיאוריית המאמצים הראשוניים. בגלל זה כמעט איש לא רוכש את הרכב החשמלי הזה בינתיים וכל אחד מחכה שמישהו אחר יעשה את הצעד, כי יש הרבה אי ודאות בקניית הרכב הזה והמודל שעומד מאחוריו.

לרכב נקבע מחיר של 120,000 ₪. לא ממש זול לעומת רכב הבנזין המקביל, ובטח זה לא כזה הפרש שיוצר העדפה משמעותית לקנייתו כשהמוצר הזה הוא לא ידוע וישנו לגביו חוסר ודאות. אם זה לא מספיק, התחילה לעלות באפו של הציבור ניחוח לא נעים של קומבינה ושמישהו עושה עליהם פה קופה. וזאת למה? מכיוון שעל המכונית החשמלית חלים כללי המיסוי הירוק. היא מוסתה ב- 10% בלבד. רכבי הבנזין לעומת זאת ממוסים ברמה של כ- 80%-90% מס. וכשהבדלי המיסוי המשמעותיים הללו לא באים לידי ביטוי במחיר לצרכן, עולה באף ריח של קומבינה, ושמישהו פה לקח את ההטבה לעצמו. זה בטח לא מעודד אותו לרכוש מחברה כזאת רכב, בטח ובטח לא רכב עם טכנולוגיה חדשה לחלוטין ושלא מוכחת דיה עדיין.

בכלל, כל המיזם הזה (ואפרט מייד בהמשך ) סובל מחוסר ודאות טוטאלי. כלום לא ודאי גם מבחינת ההיבט הכספי ללקוח. כל נציגי החברה אומרים לו שזה יותר זול, אבל הוא לא מרגיש את זה. המקום היחיד שיוכל בעל הרכב להרגיש את זה, הוא במחיר הקניה. אם יורידו את המחיר, הוא יוכל לומר לעצמו: "לפחות כאן אני רואה בעיניים הטבה משמעותית שיכולה להוות תחילתו של טריגר לרכישת המכונית ולקיחת הסיכון.

לכן עצתי לחברה באם הם רוצים לראות סיכוי בכלל להתחלת עליית אלפי רכבים חשמליים לכביש ישראל היא זאת: הורדה דרסטית ומיידית של מחיר המכונית לגג 80,000 ₪ לתקופת ההשקה. זה יראה מייד ללקוח הפוטנציאלי יתרון כספי משמעותי לעומת רכבי הבנזין, שאולי שבגינו שווה לקחת את הסיכון ולרכוש רכב חשמלי שכזה.

תמחור חבילות:

כאמור בנוסף לעלות רכישת הרכב המודל של "בטר פלייס" להטענות הביתיות ולהחלפות הסוללה בתחנות, הוא רכישת חבילות. הם יצאו במספר חבילות של ק"מ ומספר הטענות בחודש שעליהם תשלם סכום קבוע כל חודש למשך תקופה כלשהי (כמדומני 36 חודשים). אם למישהו זה מצלצל מוכר הוא לא טועה. זה לקוח מהעולם הסלולארי. אם היה שכל לראשי  "בטר פלייס" הם היו מבינים שאם יש גורם כלשהו בעולם העסקים שהציבור לא סובל אלו הן החברות הסלולאריות. אם יש משהו שמזכיר לציבור צל צילו של חברה סלולארית, זה מייד מוציא לו עשן לבן מהאוזניים, כי הציבור יודע שעושים עליו קומבינה, כמו שהחברות הסלולאריות עשו ללקוחות שלהם כל השנים (ובמהפכת הסלולאר האחרונה התברר שלתחושות של הציבור על כך שעבדו עליו במחירים, היה ביסוס). אגב, אם לא ידעתם הרבה יוצאי חברות הסלולאר בכלל ויוצאי חברת "סלקום" בפרט מצאו את דרכם לחברת "בטר פלייס", כך שהרעיון בטח הגיע מהם. למי שלא יודע גם, שי אגסי מינה את אחותו דפנה אגסי לתפקיד מנהלת השיווק של הפרוייקט והיא עצמה עבדה בחברת "סלקום" ו"מירס" בתפקידי שיווק זוטרים.

בכל אופן, מכיוון שנסיעה ברכב היא דבר יום יומי ופשוט בחירה בשיטת תשלום של חבילות לתקופה ארוכה הכוללת הטענות והחלפות, לא מתאים לאף צרכן בכלל ובטח לא לצרכן הישראלי בפרט שהורגל עשרות שנים לשיטה פשוטה בתחום הרכב – תידלקת שילמת. כלומר: שילמת על מה שתידלקת. כך גם היה צריך לעשות בעניין ההטענות והחלפות הסוללות ברכב החשמלי.

גם אף נהג מן המניין לא רוצה להתחיל להתעסק בחבילות או בחילוץ המספר הסופי של כמה הוא משלם, תוך ביצוע תחשיבים מורכבים של חילוק ב-36 הוצאת שורש והוצאת לוג. אף אחד גם לא רוצה להתחיל להתעסק כל הזמן במהלך החודש (וכל חודש בחודשו) האם הוא כבר עבר את  מס` הק"מ בחבילה וכמה תעלה לו חריגה ? האם מגיע לו עוד 2 החלפות בתחנות ההחלפה או שנשאר לו פעם אחת בלבד, וכמה תעלה החלפה נוספת מעבר לחבילה. זה פשוט לא עובד.

לכן העצה שלי היא זאת: ביטול מיידי של החבילות ותמחור פשוט והוגן ללקוח: הטענת - שילמת, החלפת - שילמת. והכל בתעריף פשוט להבנה והוגן כמובן. לא חבילות ולא נעליים.  

תיקונים/חלפים/טיפולים

כאמור חלק מאי הודאות נוגע לשגרת היום יום. למשל: מי יודע כמה יהיה הרכב שווה עוד 3-4 שנים כשתרצה למכור אותו? בכמה ירד השווי שלו? יהיה לו שוק? מישהו ירצה לרכוש? את האמת אף אחד לא יודע (וזה טיבעי כי זאת טכנולוגיה חדשה ומוצר חדש). ואם מישהו אומר לכם אחרת, הוא מטעה אתכם.

זוהי אי ודאות נוספת.

אבל לא צריך ללכת רחוק לעוד 3-4 שנים. כמה עולה טיפול שיגרתי ברכב כזה, או כשמתקלקל בו משהו? כמה עולה תיקון? כמה עולים חלפים? יותר מתיקון ברכב בנזין מקביל? אותו הדבר? פחות? שוב, אף אחד לא יודע. הנה עוד אי ודאות. מה שברור (והגיוני) זה שמן הסתם לפחות בהתחלה לא בכל מקום תוכל לטפל ולתקן את הרכב, אלא רק במוסכים ספציפיים מאוד (סביר שבמוסכים יעודיים של רנו), מה שיוצר בהכרח סוג של מונופול. מה שאנחנו יודעים על מונופול זה שהמחירים בו תמיד גבוהים. ולמה? כי הוא פשוט יכול, כי הוא היחיד. אם הרכב החשמלי יתקלקל מה תוכל לעשות? אין לך ברירה, אתה שבוי וחייב לתקן אותו ובכל מחיר שידרשו.

זה גם נתון שלא מוסיף ודאות ובטח לא מספיק ברור לכדאיות העסקה. כל זה רק עוד יותר מחדד את הצורך להוריד את מחיר הרכב למחיר של 80,000 ₪. פשוט כי זאת הנקודה היחידה בשלב הזה, בה הלקוח יכול ראות כדאיות לעסקה וחיסכון כספי.

גם בהקשר של הטיפולים והתיקונים יש לי הצעה לחברת "בטר פלייס": תעשו ממוצע של עלויות תיקונים לרכב בנזין מקביל (במקרה הזה רנו פלואנס ) בשנים הראשונות והבטיחו ללקוח בחוזה שמחיר עלויות התיקון/טיפול לא יעלה (ואולי אף יהיה פחות) ממחיר התיקון של רכב בנזין רנו פלואנס.

אלו הדברים שרציתי להעלות בהקשר הזה של הרכב החשמלי וההצעות שלי לגרום למיזם הלא ברור הזה סיכוי אמיתי באמת להתחיל להניע, ולא להתהדר בינתיים רק כ-500 רכבים שנמכר ושגם הם ברובם נרכשו ע"י עובדי החברה ומשפחותיהם (להזכירכם בבטר פלייס אמרו שכבר ב-2011 יעלו אלפי רכבים לכביש ותחזיות עדכניות לאחר מכן שגם בהן לא עמדו דיברו על 10,000 רכבים שיימכרו ב- 2012.

בינתיים רק שי אגסי קיבל מכה בשאסי. אם רוצים הבעלים עוד לראות משהו מהמיזם הזה, אני ממליץ להם לקרוא את הרשומה הזאת. זה לא יזיק להם.

נ.ב.

קראתי באחת התגובות לכתבה שעסקה בעניין "בטר פלייס" שמשפחת עופר רכשה את החברה הזאת בכלל כסוג של השתלטות על מתחרים. כתבו שם שהחברה לישראל הרי מחזיקה בבתי הזיקוק ועושה את הכסף שלה מזיקוק הנפט למוצרי דלק, ודלקים לרכבים זה מקור הכנסה גדול ביותר. אם חברת "בטר פלייס" תצליח, מי יצטרך את הזיקוק של הנפט לדלק? או שבטח הרווחים של החברה לישראל יפגעו קשות. אז הם רכשו אותה בשביל למעשה לשלוט על קצב הצלחתה שלא לומר על הבאתה להתרסקות. אמנם הם השקיעו בה כספים אבל חלק לא מבוטל מהכספים הם כספי ציבור. זה נראה קונספירטיבי משהו אבל אצלנו בישראל הכל כבר יכול לקרות, בטח בחברה שהתמחתה בעשיית "שקשוקות" (ראו הסרט שיטת השקשוקה של מיקי רוזנטל).