מיליון דרכים, כל אחת לכיוון אחר.
צפון, דרום, מזרח, מערב.
כבר איבדת כיוון, כבר איבדת מרחב.
תוהה לעצמך מהי הדרך הנכונה ביותר עבורך, אך ללא הועיל.
את מנסה ללקט מידע בדרך, עוצרת עוברים ושבים.
עורכת הצבעה, מנסה מחדש.
זה היה איזה זר, נמוך קומה, עיניו ירוקות צלולות, מעט זיפים על פניו.
הוא הושיט את ידו ושם מונח לו מצפן. החץ כה אדום, כמו מציב לך עובדה.
צפון זו הדרך- רק עקבי אחריו, זוהי הדרך.
עברת הרים וגבהות, דברים מתחילים להיות מוכרים.
בזה אחר זה מתחילה לזהות, עצים, כבישים, בניינים.
ואז נעצרת, זו לא הדרך.
זה השביל אל העבר שמושך אותך אליו בכל פעם מחדש.
השביל האדום, בדיוק כמו החץ.
אז הנחת את המצפן, הסתכלת אל השמיים והחלטת להסתובב.
זה לא מקומך.
זה הזמן לצעוד אל העתיד. לקחת נשימה עמוקה, צעד ראשון, ואת בדרך חדשה.
והפעם - מערבה.
רק קחי בחשבון,
אל תשכחי,
איבדת את הצפון.