בסוף יהיה טוב

כן כן, גם אני הגעתי למרות הכל לאבט"שים (אבטחת ישובים) או ליתר דיוק אמ"ת (אבטחת מתקנים).

עקב בטחון שדה אני מנוע מלספר פרטים, שחס וחלילה המידע לא יפול לידי אויב שממתין בקוצר רוח לדעת מה העתודאים עושים בחופשים שלהם, ושאני לא אפלוט בטעות תוך כדי דיבור מידע חסוי על מיקום השק"ם. לכן אספר רק סיפור קטן אחד בלמ"ס (בלתי מסווג):

• ערב אחד נקראנו אל המגרש בפקודה, איש בל יעדר, וכרגיל נהרנו לנו בעקבות הקריאה במרץ לאחר איומים על שעות ביציאה. במקום היה מסך, לכן הנחנו שעומדים להציג לנו סרט על רוח צה"ל ודברים חשובים מעין זה שבגינם היה הלחץ שכולם יגיעו. מה ששודר היה טקס הענקת מדליית הזהב לגל פרידמן. עם כל הכבוד לגל ולמדליה ההיסטורית, אין לצה"ל דברים מעט יותר חשובים לעשות, ואפילו עם עתודאים?

אני לא זוכר כרגע עוד משהו לספר. מן הסתם יש, כי אנחנו עסוקים כל היום בהגנת המולדת, אבל אולי כמה שעות שינה יחזירו אליי את הדברים. למה לא ישנים בצבא? מה קרה, מלחמה?