פאקינג איי. אם לכולם נמאס אז איך זה שלי עדיין לא??!

אז הנה.. זהו נמאס. נמאסתי על עצמי. הדבר שאף אחד לא רוצה להגיע אליו כי בכל זאת, צריך לחיות עם עצמך.

אני פוגעת באנשים. אנשים פוגעים בי. אני פוגעת באנשים אז אנשים פוגעים בי.

תכלס אני מביאה הכל על עצמי.  למה??! מה דפוק אצלי? פאק אני מתה לגלות כבר.

כל הדברים שהיו בחודשיים האחרונים כאילו החל ב____ נמשךב____ ונגמר ב_____.. נפגעתי. אח"כ כבר הבנתי שגם פגעתי.

ונכון יש ת'רגעים האלה שאתה מת להיות מבוגר יותר?? אפילו בכמה שנים.. אפילו 3, לא יותר מדי. עכשיו! זה הרגע!!! דאמ איט!!!!!

ואני לא יודעת אם אני רוצה להיות ילדותית. כאילו... פשוט לא. לא רוצה להיות ילדותית רק כדי לחיות את הילדות. לא! זה מזה לא חייב להיות ככה! פאק יו! אוף ההכרות האחרונה לא עשתה לי טוב במיוחד. באמת שלא. גם אם זה נראה שכן.

והריב האחרון לא גרם לי לחשוב על עצמי (כמו כל שאר הריבים) אלא גרם לי לחשוב על אחרים. הפעם כן.

אולי זאת אל אני הפעם?? אולי זאת באמת לא אני?

נכון. לא הייתי צריכה. עשיתי טעות. אבל פאק אני לא היחידה ולא הראשונה שעשתה טעות! אז למה אני האשמה?

ואם בתת מודע הכ"כ מרשים הזה עשיתי את זה בכוונה? כי אני לא טעיתי ראשונה?!

וזה ממש מתסכל כשלא רוצים לעזור לך כשאתה מבקש עזרה. מקליד ושולח, יותר נכון. מתסכל משו.

וזה ממש ממש מתסכל כשתקועה לך הרגשה שאתה מזה לא רצוי. בשומקום.

כי קוראים לך טיפש או ילדותי או קטן או מעצבן או מתעלמים ממך!

וכנראה שזה חדר לי לאיזשהו מקום בפנים כי חלמתי על זה. על התעלמות הזו. נמאס לי מהדחייה.

גמני רוצה לדחות. גמני רוצה להגיד לא ולתת תירוצים. לים דברים! יםםםםםםם דברים!!!

אני כל כך רוצה לצאת מהתקופה האחרונה. תקופה מעיקה. מגעילה..

שלא נדבר על הקיץ המגעיל שמגיע.

 דווקא עכשיו החלטת לריב. יש לך ים חברים. למה שתרצה עוד אחת?! צודק.

עריכה:

06:20, 12.3

תכנון:

לעלות להסעה,

להגיע לשער בי"ס,

לרדת לאלונית,

לקחת מונית חזרה הביתה,

להישאר בבית,

לקרוא למישהו לחברה,

ב-12 לחתוך ולא לחזור (לפחות לא היום).  נשבר לי. אם אין חופש- אני אעשה לעצמי.