האמת שאני כן יודעת למה.

בית.

אנשים בבית.

חברים.

התנהגות.

מצברוח.

אהבה.

שלום.

רגשות.

הערכה עצמית.

הרגשה טובה.

אושר.

עושר.

הצלחה.

שקרים.

תשומת לב.

כל הדברים האלה- או שאין או שחסר או שיש יותר מדי.

ולאו דוקא ממני.

לפרט?

נפרט.

בית- לא רוצה להיות פה כבר. היה לי טוב כשלא הייתי פה בגלל שיש אנשים בבית הזה שגורמים לי להרגיש יותר מדי רצויה בבית, זה נוראי.  האנשים בבית רבים, צועקים ועושים לי רע.  בד"כ, כשאני בבית, אני לא לבד, תמיד ישנים אצלי, באים להיות אצלי כי יש לי הרבה חברים אבל יש בעיות בין כולם, בינם לבין עצמם, חבורות, התפרקות וגם בגללם התנהגות שלי, שלהם שמתחילה להימאס כבר, של אנשים שאני אוהבת ומתסכל אותי שאני לא מצליחה להוציא אותם מזה ואף פעם אין מצברוח וזה לא נכון כשאני אומרת 'לא יודעת' כי ברור לכולנו שאני יודעת יפה מאוד, גם בגלל שאין אהבה, אף פעם לא הייתה ומעניין מתי תהיה. סטנדרטים מישו?!  וגם כן, השלום הזה שכולם מדברים עליו ומייחלים לו ו"נוקטים צעדים למענו". כן, אני מתכוונת לשלום עולמי. נמאס כבר, אי אפשר לחיות ככה, אבל אני מתפללת שתהיה מלחמה כי הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה לימודים. לא צוחקת. כי אני פשוט אל רוצה שיגמר החופש הזה, המלא רגשות שמרוב לחץ וכעס, אני לא יודעת מה להרגיש בקשר לשומדבר. ואפילו התבלבלתי ברגשות לא מזמן. ואני עדיין מתבלבת כי אין לי הערכה עצמית. אני מרגישה רע עם עצמי בקשר לכל דבר, טיפשה, מכוערת, שמנה, תמימה, ביישנית מדי, קטנה מדי, בוגרת מדי. וכל זה מזה לא נותן לי הרגשה טובה, אין מה שיעשה לי הרגשה טובה, אין אושר- מכאן הרשימה הקטנה והמפורטת הזו וכומובן שאין גם עושר כי וואלה אם היה, הייתי בת"א כרגע, מבקרת אנשים, יוצאת מנהריה, קונה דברים קטנים ונחוצים שאני כ"כ רוצה אבל זה בגלל שאין הצלחה. לא בלימודים ולא בעצמי, פישלתי וזה גורר את עצמו עכשיו, ואין לי זין לכלום ויש לי חרא זיכרון פשוט אכזבה ענקית, לאו דווקא ממני כי אני פשוט מוקפת שקרים ושקרנים צבועים שלא מפסיקים לשקר. שקר גורר שקר ואפילו אני משקרת. ווואלה למה? בשביל תשומת לב. לי יש מספיק תשומת לב אבל אנשים, רוצים תשומי? בקשו. אל תשקרו בשביל זה.

ברקע, בית הבובות- "שיר בעיפרון"

אלונה- אני כל כך אוהבת אותך. אני אומרת המון תודה על זה שאת פה תמיד. רק ליד השם שלך אני רוצה לרשום שבא לי לבכות.

אלונה, בא לי לבכות.

שהם- ואלה, הפכת להיות שניה. תהיי בריאה אישה. החופש הזה איחד אותנו משו, הא?! אני מתה עלייך. תודה על זהשאת אמיתית איתי.

יובל- התרחקנו. אנאערף למה. כנראה בגלל הריב. האשמה נופלת על כולם. אני אוהב אותך קטן.

פשוש- יש לי חשק לכתוב אותך כאן, רביעית, לפני אנשים אחרים, כנראה בגלל מה שהיה היום. נמאס לי מהריבים האלה. ואני חושבת שצריך לקבוע איזה פעם או פעמיים שנתראה בשבוע. להתעדכן ושלא נשכח.

שמש- כפרע עלייך נשמה שלי. את והילה זה משו מיוחד, אתן הדבר הכי מתוק שראיתי, הכי הזוי. את חייבת להפסיק לחיות בסרט שהיא לא אוהבת אותך. היא מתה עלייך. כל השיחות שלי ושל אלונה איתה בצד, זה עלייך! רק עלייך! על כמה שהיא לא יודעת מה לעשות שאת חושבת שהיא לא אוהבת אותך. כ"כ לא נכון.

מלו- את סיפור מיוחד. אני אוהבת אותך ילדה. אני מקווה שייפסקו כל הבריחות האלה ותתמודדי אולי פעם אחת.

מאיר- אני כ"כ מתגעגעת אליך. כל הבלבול הזה, בלבול אחד גדול. כן, חיבבתי אותך אבל רק בתור ידיד. התבלבלתי, לא ידעתי להבחין כי אף פעם לא היה לי ידיד כ"כ טוב ממין זכר. I love you & miss you & wish you were here. הלוואי והוא היה קורא פה. ולא, אני לא הולכת לשלוח לו את זה. הוא לא צריך לראות את זה בתכלס.

הרשימה הקטנה והמפורטת הזו- הסיבה למה לעיתים ממש קרובות גם טוב לי ואני חש מאושר.

היה אמור להיות פה פוסט אחר,

אבל לא בא לי בטוב,

כי הוא היה על משו שקרה לפני ארבעה ימים,

וזה רחוק מדי וטוב מדי למצברוח שאין לי כרגע .