נכון, זאת הפריקה השנייה כבר אפשר להגיד. אבל נראה לי שכרגע זה הדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות.
בזמן האחרון אני מרגישה שאני די.. כלום.
שאני לא רצויה, שאף אחד לא מקשיב, שלאף אחד לא אכפת ואולי אפילו שגם לי לא אכפת.
אני מרגישה שאני עושה רע לאחרים כי אני מרגישה לא טוב עם עצמי. כנראה.
אז כמו בכל פעם שמנסים להבין משהו או שלא טוב, מתקשרים לעידו. ולעידו תמיד יש משהו להגיד, משהו במקום, משהו נכון.
"אל תתווכחי על כל שטות. זה סתם יגרום לריב"- נכון, צודק. תודה.
"תאמיני לי, את רצויה"- נכון, צודק. תודה.
"אם את רוצה את זה מספיק חזק, מבפנים ולא כי הסביבה אומרת לך דברים, אז תצליחי"- נכון, צודק. תודה.
אז אני מתחילה שינוי. באמת. שינוי אמיתי. כי אני רוצה.
יהיה קשה, כבר קשה, אבל נתגבר. יעזרו לי, יתמכו בי. אני יודעת שיש לפחות אחד- כמה שרחוק, ככה קרוב.
אני אנסה, ואני אשתדל ובסופו של דבר אני גם אצליח. אני רק מחכה לרגע שיפול האסימון, ואני אקלוט שהצלחתי.
אז עמדתי עכשיו עם אמא בחדר ונתתי לה להגיד כל מיני שטויות ולשאול כל מיני שאלות שטותיות והבלגתי. ושתקתי. ולא הגבתי.
ובקשר לטיול הזה שאני יוצאת אליו עוד 4 שעות למשך 4 ימים.. תכלס לא בא לי. באמת. למרות כל מה שכתבתי למעלה אבל בגלל מה שכתבתי למעלה אני אצא ואנסה להוציא את המיטב. נראה לי..
תודה למי שתמך/תומך/יתמוך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
°.•bOoLbOoL°.•