הסיפור שלי

קודם, אני ממש ממש מצטערת שלקח לי הרבה זמן, יש לי עומס חבל"ז ולא היה לי זמן לכתוב...

הבנתי מכמה תגובות שהקטעים קצת ארוכים, אז שתדעו, זה סיפור... סיפור זה דבר ארוך..

השתדלתי לכתוב עכשיו פרק יותר קצר, אני מקווה שתאהבו, ותגיבו (אם נשארו לי קוראים.. חח)

ושתהיה לכולכם שנה טובבבהה!!!

פרק 3

כולם יוצאים מהכיתה, רוני ממהרת ראשונה וגיא רץ אחריה

גיא: רוני! רוני חכי רגע! (רוני נעצרת ומסתובבת אליו) גיא: מה את מתכוונת לעשות? רוני: מה אני מתכוונת לעשות בקשר ל...? גיא: דורון! הוא יעיף אותך אם תמשיכי ככה! זה היום הראשון שלנו פה.. אני לא מבין אותך! רוני: שיעיף. ותפסיק כבר לעקוב אחרי! אני לא ילדה קטנה! (רוני מסתובבת ומתחילה ללכת, גיא תופס אותה ביד) גיא: מה קרה לנו? (מסתכל עליה בעיינים עצובות) השתנית לי... את כבר לא רוני. רוניק שלי... אני מתגעגע אלייך. לאן הלכת?

רוני: לא הלכתי לשום מקום. אני פה.

גיא(צועק): יודעת מה? נמאס לי! (צועק) נמאס לי ממך, נמאס לי לשמור עלייך, לדאוג לך.. כבר חצי שנה שאני רץ אחרייך כמו דפוק! (הדמעות מתחילות להגיע, לו ולרוני)

מכין לך עבודות, ממציא בשבילך טירוצים, מגן עלייך מכל דבר! ואת לא אכפת לך! עושה מה שבא לך.. בלי להתחשב באף אחד אחר! מעצבנת את כל מי שאת יכולה, מסובבת עד הבוקר אלוהים יודע איפה! אני לא הכלב שמירה שלך!

רוני(צועקת בחזרה): אף אחד לא ביקש ממך להיות! אף אחד לא ביקש ממך לשמור עלי! אני לא רוצה שתשמור עלי!

לא צריכה אותך, לא צריכה אפחד! פשוט תעזוב אותי בשקט!

גיא: יודעת מה? אני אעזוב. לא רוצה לשמוע ממך. מהתחפשות החדשה הזאת שאת לובשת.. כשרוני דוד האמיתית תחזור, תודיעי לי. 

(הולך משם בעצבים, רוני נשארת לעמוד, פתאום קולטת שאיזה 20 ילדים עומדים מסביבו וצופים ב"הצגה" שהרגע הייתה

מסתכלת עליהם, והולכת)

-

קפיטריה\ חדר אוכל

מתן שחר ואורי יושבים בשולחן עגול, מתן עם שוקו ביד, אורי עם פרי-שייק ושחר עם במבה.

מתן: איזה ריב היה שם.. אה?

אורי: כן... נראית מעצבנת לאללה הרוני הזאת. פריקית רצינית.

שחר: נו חלאס.. שנו נושא

מתן : אוקי... (בהלם\ צחוק) קצת מלחיץ העניין הזה של השיעורים לא?

שחר: מה מלחיץ?

(אורי מתחיל לעשות בועות עם הקשית של הפרי-שיק שלו)

מתן: לא יודע... הדורון הזה דיבר כאילו הולכת להיות לנו שנה עמוסה. אין לי זין לזה...

שחר: זה היה ברור שזה יהיה עמוס... ידעת את זה! למה באת?

 מתן: חיפשתי פנימייה! נמאס לי מהמשפחה הזאת שיושבת לי על הראש.. חיפשתי את המקום שהכי יעצבן אותם שאני אלך אליו, ואומוניות הבמה זה בדיוק המקום.

שחר(צוחק): אידיוט.... נוו! חלאס עם הבועות האלו! שיגעת... (אורי מתנתק מהקשית)

 אורי: זה עוזר לי להתרכז!

שחר: להתרכז במה? בצבע של הקשית? (מתן צוחק)

אורי: לא, בקסם הזאת...

מתן: אווו.... אחי תוותר, בנות כמוה לא בליגה שלך...

אורי: אז מה, הם בליגה שלך? (מתן לוקח שלוק מהשוקו מחייך וצובט לאורי בלחי)

מתן: אולי...!

 אורי: בוא נתערב שאני אצליח להשיג אותה אם אני רוצה!

מתן: כן, אחרי איומים על חיה אולי באמת גם תצליח...

אורי: מצחיק

(ממשיך לעשות בלונים עם הקשית וחוזר להסתכל על קסם, נשמע רעש של רמקול, ואז הקול של שרונה עולה מהרמקולים הגדולים שתלויים בתקרה)

שרונה: תלמידים יקרים, היום בשעה 21:00 תתקיים מסיבת פתיחת השנה של בית הספר (נשמעים קולות מתרגשים בקפיטריה) ההזמנות חולקו לכל אחד בתיבת הדואר שליד החדר, יש להישמע לכללים, ולהגיע בזמן!

אורי: ממ... מעניין. יש לכם מאיפה להשיג אלכוהול?

מתן: יש מאיפה להשיג, אין מאיפה להכניס.. בטוח יהיו חברה שיביאו, נביא כסף, זה מספיק..

שחר(בצחוק): אורי, לך תדע.. אולי זאת ההזדמנות שלך עם קסם! (אורי מסתכל עליו, ואז על קסם)

אורי: קסם לא, אבל שירז כן.. (מתן ושחר מסתכלים עליו, צוחקים וממשיכים לאכול)

המשרד של דורון

חדר קטן עם 2 ארונות קטנות שידה ומחשב דורון יושב בפנים קורא ספר, רוני נכנסת בלי הזמנה

דורון: יש משהו כזה שנקרא "לדפוק בדלת"

 רוני: אה באמת? עוד לא שמעתי על זה.

(דורון מסתכל עליה, ומסמן לה לשבת, רוני מתיישבת ומחכה. דורון לא מדבר ועוברות כמה שניות של מתח)

רוני: אז מה? קראת לי לפה כדי לעזור לך לשתוק?

 דורון: לא, קראתי לך לפה כדי לדבר.

רוני: נו, אז דבר.

 דורון: את צריכה לדבר. אני חושב שיש לך הרבה מה להגיד, אז קדימה.. הבמה כולה שלך. (רוני מסתכלת עליו, נשענת על הכיסא ומשלבת ידיים בעצבנות, ושותקת, דורון נשבר, רוני מחייכת)

 דורון: למה באת לפה?

רוני: כי הכריחו אותי.

דורון: לא, כי עשית אודישנים. עשית אודישן, ועברת, עשית עוד אחד, ועברת גם אותו, והתקבלת, והיית מאושרת. בגלל זה באת לפה.

 רוני: לא באתי לפה בגלל שהתקבלתי, באתי כי הכריחו אותי לבוא כי התקבלתי.

דורון: למה רצית לבוא? לפני שהתחרטת. למה רצית? (רוני מסתכלת עליו ומתחילה להזיז את כף הרגל שלה, בועטת קלות ברצפה)

רוני: אין לי כוח לחפירות, תגיד מה שאתה רוצה, תעביר אותי לכיתה רגילה ותעזוב אותי בשקט.

 דורון: אני לא אעשה את זה. אני יודע מה את שווה, ולא סתם בחרתי בך לכיתה שלי. יש לך 2 אפשרויות, האחת, להתחיל להשתתף וללמוד כמו שאת צריכה, והשניה היא להמשיך בדרכך, ולקבל עונשים, רק עונשים, כי מהכיתה הזאת את לא יוצאת. את שייכת לפה, בין אם תרצי ובין אם לא.

 (רוני לא עונה לו, רק מסתכלת עליו בעצבים )

 דורון: אמא שלך רצתה שתהיי פה, אני יודע את זה, את יודעת את זה. (ברגע שהיא שומעת את המשפט היא מסיטה את מבטה הצידה)

דורון: את בדיוק כמוה, בפנים.. אותו הדבר, העתק מדויק. חוץ מהעיינים.

 רוני: אני לא רוצה לדבר על זה

 דורון: אני מניח שהיא הכניסה אותכם לעולם הזה, נכון? היא הכניסה בכם את האהבה לבמה, למוסיקה. אני צודק?

 רוני (מתעצבנת): אולי תעזבו אותי כבר כולכם?! כל אחד חושב שהוא יכול לבוא לדבר איתי ושאני פתאום אשפוך תלב ואדבר איתו על הכל!

אני לא רוצה לדבר על אמא שלי, לא רוצה לדבר על משחק, לא רוצה לדבר על מוסיקה.

לא רוצה לדבר על כלום. פשוט תעזבו אותי!

(יוצאת וטורקת את הדלת. דורון נשאר בפנים, ושוקע במחשבות)