גמני רוצה להיות קשוח =)

אחרי התלבטות ארוכה של יום שלם מה לעשות עם עצמי, אחרי שיחה מעניינת עם ליאת

ובעיקר בגלל הצורך לדבר עם מישהו [וואו - פיתרון מאוד מקורי - החלטתי לדבר עם המחשב]- פתחתי בלוג.

אני בעצם יושב עכשיו וכותב את הפוסט הראשון שלי. על מה אני אמור לכתוב?

בכלל, למה שאנשים ירצו לקרוא על החיים שלי? כנראה שהם לא, אבל - למי אכפת?

אני לא יודע על מה לכתוב את הפוסט הזה בכלל. עוברים עליי כל כך הרבה דברים...

חלקם טובים, חלקם לא. איך אני מתחיל בכלל?

אוקיי - אז אני אסף - בן 16 וקצת מאשקלון :)

אוהב בעיקר את הדברים הרגילים - כמו כולם.

כאן מתחילה הבעיה - שגרה. סתם עוד בן אדם רגיל, פשוט, שלא מעניין יותר מדי אנשים.

אני פשוט לא רוצה להיות סתם "עוד אחד" שאף אחד לא יזכור בכלל שהיה קיים אם במקרה ואני אעלם פתאום.

היום שעבר היה אחד הימים הכי מדכאים שאני זוכר - ובכלל, אין לי מושג למה!

אולי בגלל שסוף סוף נפל לי האסימון שהכל לא כמו שהוא היה פעם. כולם התבגרו - כולם השתנו - אני השתניתי.

אני התבגרתי. צריך "לזרום" עם כולם.

אני מתגעגע לימים שהייתי ילד...שהדאגות היחידות שלי היו כל כך שטותיות, ריקניות.

למה הכל היה חייב לעבור כל כך מהר?

כולם כבר מסודרים עם השילוב המנצח - חברה יפה וחמודה, קבוצת חברים טובים מסביב, תחביב שמיוחד להם ועוד כל מיני דברים שלא עולים לי בראש.

אז יש ימים שאני פשוט מקנא בהם. זה כנראה עוד אחד מהימים האלה =\

אני יודע שמחר יהיה יום חדש.

המצב - לא ישתנה.

אני עדיין אתעורר בבוקר באשליה שהכל בסדר, שאני בדרך לעוד יום רגיל ושגרתי, אולי אצא קצת בערב כדי להפחית קצת את הריקנות - לעוד ערב משעמם של אי שייכות מוחלטת, להרגיש קצת "חי" ובעצם לעבוד על עצמי.

בכל אופן, נעשה מאוחר, ולא חשבתי שלכתוב פוסט יכול לקחת כל כך הרבה זמן.

זה דווקא די משחרר, נראה לי שאני מאמץ את הבלוג הזה :)

בכל אופן,

שיהיה לכולנו לילה טוב

"I tried to be perfect, But nothing was worth it, I don’t believe it makes me real"