Trading pain is a bad deal
I've got more than my share
Too much to bear!
קצת החלטתי שאני לא מעדכנת בתירוץ שאין לי זמן לזה. הסיבה האמיתית היא שאני עייפה וריקה מתוכן.
הייתה לי היום פגישת סיכום עם הפסיכולוגית. מצד אחד סוג של התרגלתי בלי מהחודשיים ומשהו האומללים האלה, מצד שני אני עדיין מרגישה hopelessness כזו וכאילו אני יצור חסר תקנה שממש זקוק שמישהו\משהו יתקן אותו.
מצד שלישי, כן יש תחושת גאווה קטנה שמציצה מדי פעם מהתהליך שאין-לזלזל-בו שעברתי בשנתיים וחצי האחרונות.
יש משהו שאני ממש צריכה לדבר עליו אבל אין לי עם מי ומתוך ידיעה שהבנאדם המדובר עלול לקרוא כאן בשלב מסוים, אני מעדיפה שלא לפרסם כאן עדיין עד חוסר ברירה
מסדר רס"ר היום נמשך שלוש שעות. פי שניים מהרגיל (מבחינתי עצם הנוכחות שלי בו לא לגיטימי אבל התפקיד שקיבלתי יפטור אותי מזה אז בסדר). שביזות.
אני בעיקר עייפה, אז אני מחליקה דברים שאין לי כוח להתמודד איתם כאילו לא קרו, או כאילו לא קרו לי.. לא מדהים אבל עובד בינתיים
and that's all I have to say about that..