הפעם לא בא לי לשים שום תמונות,שום דברים שהכנתי וכדומה.
הפעם אני רוצה להתייחס ליומן הפרטי שלי כאל יומן אישי אמיתי.
וכעת,אפשר להתחיל.
יומני היקר,
היום,כמו בכל יום,התעוררתי לי בבוקר,הלכתי לעבודה עד הערב ולאחר מכן חזרתי הבייתה,
התרחצתי,התארגנתי ויצאתי לסרט עם אלה ויובל.
לפני הסרט ובאולם ,ראיתי זוגות אנשים שמתחבקים אחד עם השני,מתנשקים אחד עם השני,
אנשים שאכפת להם אחד מהשני ובעיקר אוהבים אחד את השני.
ולי?,רק נותר להתסכל.
כ"כ חסרה לי ההרגשה הזו ,המופלאה שנמצאת בתוך תוכי...
ההרגשה הזו שאני נותנת את ליבי למישהו שאוּהב ובתנאי אחד,שייתן את ליבו לי.
אני יודעת שזה קצת נשמע סתמי,חסר כל רגש ושטחי.
אבל זה לא. בכלל לא. זה באמת כל מה שרק אני מחפשת.
רע לי. באמת שרע לי! למה החיים לא קלים למה?!
למה אין בן-אדם שהוא מתאים בדיוק בשבילי?!?
הם נראו כ"כ מאושרים ביחד,וזה בדיוק מה שאני רוצה.
אבל כנראה שאני שוב חולמת לי... וזה לעולם לא יקרה. כי אני כבר יודעת את המחיר.
אני לא אתאהב שוב. כי זה קשה להתאהב.. הדרך היא ארוכה
ובעיקר היא לאושר. כי לבסוף לא משנה כמה זה נראה מושלם מכאן
הסוף הוא תמיד אבל תמיד יהיה מר.
כוכב נופל,התיפול?
עכשיו נודע לי שלחברה הכי טובה שלי יש חבר.
ב-3חודשים בלבד,היא הספיקה להיות כבר עם 2 בנים
אני מאוד אבל מאוד מאושרת בשבילה! באמת.. מכל הלב :]]
אבל בשבילי? זה כואב. ומאוד ]: כי כשהיא מספרת לי על החווית שהם
עוברים ביחד,על כמה שהוא אוהב אותה והיא אותו.
ולי זה חסר..
כל-כך
-בר. שממשיכה ותמשיך לחלום :|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
