I'm the best damn thing that your eyes have ever seen

המילים הכנות צריכות להאמר בלחש,והתמונות עם הקרובים דהויות...
כל האנשים המשונים הם תמיד הגדולים,והסיבות לאושר תמיד שוליות.
ואת האמת הגדולה אתה שומע בלילה.
הרי אם לדבר על רגשות-אז לא בטלפון...
ואם כבר לבכות אז ליילל כמו זאב,עם הד מצמרר על מחצית השכונה.
כל השירים האהובים-בקול צרוד.
כל היצירות האהובות-של משורר לא ידוע.
אנשים עם פה גדול הם תמיד רמש,והקרובים ביותר גרים רחוק.
כל הפגישות החשובות הן תמיד לא צפויות,והחברים הנאמנים יתגלו כבוגדים.
הליצנים בקרקס בעצם נורא עצובים,והעקשנים הסקפטיים הם החולמים הכי גדולים.
ואם אתה רוצה ביתי,אז לא בתוך ארמון.
ואם להקשר למישהו-אז לתמיד...
אז מה אם עכשיו הכל בכלל לא כמו שהיה צריך להיות,תאמיני.
אנחנו נתגשם.
ואם כבר לשנות,אז את כל החיים מחדש.
מה שהכי חשוב,לא יישכח.
מחשבות של גאונות תמיד נשמעות כמו טרוף דעת.
מי ששם פס על אלו שהוא "לא צריך"...שיהיה משוחרר.
צריך לשחרר את אלו שיותר מידי שונים ממך.
הרי אם המצברוח לא חגיגי-
זה אומר שאתה חוגג עם האנשים הלא נכונים...לא כך?