בגלל שאין לי מה לעשות,
אני אספר לכם את סיפור חיי.ותאמינו לי הוא מעניין.
נולדתי בראשון לספטמר 1992 ניו יורק ארה"ב.
אבא ואמא שלי קראו לי רום. לא יודעת למה, וכנראה שאני גם לא אדע.
ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת חמש.
בגיל שש וחצי, אבא שלי עזב למקסיקו עם אישתו שאף פעם לא הכרתי וכנראה שאני גם לא אכיר.
בגיל עשר אמא שלי עזבה עם חבר שלה לחוץ לארץ והשאירה אותי לבד בבית.
היא השאירה לי פתק, לא זוכרת מה היה רשום שם, כנראה שאני לא רוצה לזכור.
היתה לי אז חברה אחת, שהיא עדין אותה חברה אחת.
התקשרתי אליה, היא אמרה לאמא שלה והן באו.
אחרי כמה זמן... שאני לא ממש זוכרת מה היה שם... באו אנשים מזכויות הילד ומשטרה וכל מיני כאלה.
הם החליטו שאני צריכה ללכת לבית יתומים. עד אז הייתי בטוחה שבית יתומים זה רק בסרטים.
לא רציתי, חברה שלי לא רצתה ואמא שלה לא הסכימה לעשות לי את זה!(לפי מה שהיא אמרה בערך:"אני לא מסכימה שתהרסו לילדה המקסימה הזאת את הילדות")
היא הסכימה לתת לי לחיות אצלהם עד שנמצא משהו טוב בשבילי.
אני לא זוכרת פעם אחת שחיפשנו משהו בשבילי, אני חיה אצלהם עד היום, חמש שנים בלי שום משהו אחר בשבילי.
החברה שלי שקוראים לה מילי היא הבנאדם היחיד שיש לי בעולם, היא והמשפחה שלה. והם לא חברים שלי, הם המשפחה שלי.
הרבה אנשים לא מאמינים לסיפור חיים שלי, ונמאס לי מזה!
החיים לא מושלמים ואתם צריכים להבין את זה!
לא לכל אחד יש אבא ואמא שאוהבים אותם ורבים איתם וכועסים עליהם ומענישים אותם... אבל כל הרע הזה של הריבים וכל זה הוא שווה את זה, כי יש לך הורים!
אני רוצה הורים לריב איתם, שיכעסו עליי שיענישו אותי... לא אכפת לי! העיקר הורים אוהבים!
אז תבינו... העולם לא ורוד... ממש לא!
עריכה 00:44
שכחתי לרשום: כשהייתי בת חצי שנה, עליתי לארץ עם הורי.
בהביי~~
רום
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
