תמיד אמרתי שגעגוע הוא כמו פונקציה,כמו פרבולה,כמו גרף....בהתחלה זה עולה וחונק אותך,מגיע לשיא כשכבר אי אפשר לחשוב על שום דבר אחר,אחרי זה זה יורד ויש תחושה שהנה התגברתי והכל בסדר אבל זה עדיין קיים.והכי חשוב?זה כמו פונקציה,שואף לאינסוף.אז נראה לי שהגעתי לשלב הזה שגעגוע הוא פשוט אינסופי.הוא תמיד שם,הוא בחיים לא נגמר....
לפני 3 שבועות בערך.בוקר שגרתי בעבודה.מרגיש רטט בטלפון.אומר לעצמי בטח עוד איזה תיוג בפייסבוק.פותח ולא מבין."נופר הוסיפה תמונה ותייגה אותך".לא מבין מה הולך.memory שהזכיר שבאותו יום לפני שנתיים היה טקס קבלת תארים.נופר לא פשוט שיתפה את הפוסט ההוא מלפני שנתיים.היא העלתה תמונות משם בפוסט חדש ונפרד.היו לה מלא תמונות מאותו היום-עם חבר,עם חברות,עם מרצים.והיא בחרה מתוכן 3.כולל תמונה אחת איתי.דאגה להעלות אותה ולתייג אותי.לא תמונה שלה בלבד,לא תמונה עם חבר,לא תמונה עם חברות שונות.איתי.איתי...
כשכבר הייתי מוכן למחוק אותה מכל האמצעי התקשורת הקיימים שמקשרים ביני לבינה.כשכבר השלמתי עם העובדה שאנחנו לא נדבר ובטוח שלא ניפגש יותר,כשכבר אמרתי שאני אוותר על הכל ואמחק את אותה מהחיים שלי כבר,הגיע התיוג הזה...התיוג שבא ואמר לי "אני זוכרת אותך",התיוג שבא ואמר לי "אתה עדיין יקר לי"...
למה,למה זה היה צריך לבוא?ומה זה אומר לעזאזל?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
