סתם קטע שכתבתי מזמן..
- - - -
5 בבוקר , היא שוכבת במיטה , מביטה דרך החלון על השמש שזורחת לאט לאט ..
לעוד יום חדש , לרגע היא שוכחת את הריב שהיה להם אתמול.
הוא לא בא למיטה ,
כל הלילה הוא ישן על הספה בסלון , הקשה , הלא נוחה.
היא מתקשה לקום , הגוף כואב לה , הלב כואב לה.
הולכת לאט לאט על הרצפה הקרירה , שוב היא שכחה את החלון פתוח , כבר לא כל כך חם כמו לפני שבועיים.
פונה לכיוון חדר האמבטיה, לא לפני שהיא מעיפה מבט על הספה בסלון , הוא חי?
לא רוצה להיבט במראה , מפחדת ,
מעבירה את ידה על רגלה , על הסימן הכחול הגדול שמבצבץ לו מתחת לכותונת הלילה שלה.
פושטת לאט את הכותונת , חושפת רגליים עם סימנים כחולים וסגולים עליהם , מסיתה את המבט , לא רוצה לראות אותם.
לבסוף היא נכנעת , מסתכלת על עצמה במראה , בוחנת עוד מכה שקיבלה , עוד כחול שהתגלה , עוד כאב שהיא רוצה להסתיר , מסתכלת ליד העין , סימן בצבע לא מוגדר גדול , מהמכה של אתמול , מרפרפת עם ידה על צווארה , שתי שריטות אדומות.
מעבירה את ידה על השערה הגלי , הארוך ..
נכנסת לאמבטיה שמילאה לפני רגע במים החמים , לאט , רגל אחרי רגל , חלק אחרי חלק , סימן אחרי סימן.
שוקעת במים החמימים , תחושה טובה ממלאת אותה , לרגע אושר , דיגדוג .
עוצמת עיניים , מתמכרת לתחושה הנפלאה הזאת שממלאת אותה , היא מרגישה חולשה קצת.
ומתוך כל הרגשות הטובים שמציפים אותה גם זכרונות עולים , היא נזכרת איך הם נהגו לשכב על החוף פעם , כשעוד הכל היה פחות מסובך.
" אתה חושב שתחיה לנצח? "
" אין מצב , את תהרגי אותי קודם .."
וזה נראה כאילו היא בדרך לשם בעצמה ..
היא מרגישה מישהו נוגע בה , פותחת את עיניה במכה ורואה אותו שם.
"כל הבית מוצף .." הוא לוחש.
היא מתרוממת טיפה ורואה את המים גולשים מתוך האמבטיה ..
כמו מטאפורה לרגשותיה הגולשים מתוך הנשמה.
היא סוגרת את הברז כאילו סוגרת את הלב שלה , שלא יתבזבזו עוד רגשות.
היא יוצאת מין האמבטיה עוטפת את עצמה במגבת הגדולה שהניחה על האסלה ליד.
היא ניגשה למטבח לאט , באותה צורה שבה ניגשה אל האמבטיה, חסרת ביטחון.
היא מכינה לו לאכול , משקיעה את כל כולה בכריך אחד מסכן , הרי מה כבר נשאר לה? רק הוא ..
הכינה לעצמה כוס קפה והתיישבה בפינת המטבח , לוגמת מהנוזל החם הזה , היא אף פעם לא אהבה את זה אבל המשיכה לשתות אותו מסיבה שלא ברורה לה.
הוא מתיישב בכיסא שלידה , אוכל את ה"ארוחה" שכל כך הקפידה עליה.
לא אומר כלום , וגם היא שותקת , כאילו נאמר כבר הכל.
והיא רק מחכה , לרגע שהוא יבוא , יבקש סליחה כמו כל פעם מחדש , והיא , תסלח כמובן כי היא אוהבת אותו , כי הוא כבר הצליח להחדיר לה למוח שהיא כלום בלעדיו , למה מי היא? עוד אישה מוכה.
והיא , רק מחכה , לרגע שהיא תוכל לצאת מהדירה ולהגיד " אני חופשיה ".
- - - -
לא מתחברת לרובו , אבל בכל זאת, זה מה שיש כרגע ..
אני לא ממש מצליחה לכתוב בזמן האחרון , ובכלל לעשות משהו אין לי ממש רצון..
תקופה מבאסת שכזאת , מלא זכרונות , געגועים ..שאני בכלל לא רוצה להודות בהם
רק מחפשת איך להוציא את הכל החוצה כבר.