לפני שאתחיל לספר על החיים שלי עכשיו, אספר קודם על העבר המוזר, המטריד והמקוטע שלי.
נולדתי בשנת 1985 למפשחה נוצרית-קטולית באל-סלבדור (במרכז אמריקה). כשהגעתי לגיל 13 התחלתי להבין את העולם מסביבי. התחלתי להבין שכל המציאות שלי היא למעשה מציאות מדומה של שקרים ותעתועים. המשפחה שלי הגנה עלי מפני השלטונות האל-סלבדורים שהתנקרו אליי מפני שהייתי למעשה"ממזר" (ילוד שנולד לאם שבגדה בבעלה). לא ידעתי שקיים עוד מקום אחר מחוץ לביתי. הורי לעולם לא הוציאו אותי מהבית ולא סיפרו לי שיש מקום כזה בחוץ. שיש עולם שלם שמחכה לי בחוץ. כשגיליתי זאת כשהתגנבתי לחדר המחשב הישן של סבי העשיר הבנתי שחיי הם אשליה. ארזתי את חפציי המועטים ושפוט התחלתי ללכת. נער בודד בן 13 הייתי ברחובותיה האפלים של אל-סלבדור. גרנו אז בסאן-סלבדור שהיא למעשה הבירה של אל סלבדור, שם הייתה תחנת המשטרה (כמו בסיס צבאי) המרכזית של המדינה. כשראיתי את נשקיהם המפחידים והמאיימים של השוטרים ברחתי לנפשי ולא הפסקתי לרוץ למשך זמן רב, שנראה לי אז כמו ימים, כמו שנים.
הגעתי לבית כנסת שם פגשתי רב- הרב היחיד בסאן-סלבדור. אני, שהייתי נוצרי אדוק, לא ידעתי מה זה יהדות. מה זה דתות אחרות. הרב, הרב קבאנאס, קיבל אותי תחת חסותו ולימד אותי הכל אודות היהודות. התגיירתי וחלומי היה לעלות לא"י הקדושה.
הרב קבאנאס עזר לי לעבוד ולהרוויח את לחמי ביושר. חסכתי 150 דולר אמריקנים והרב קבאנאס שלח אותי לא"י על אונית מסחר בעבור 500 דולר)
350 דולר מכספו האישי.
הגעתי לא"י והשתכנתי באשדוד, השכנים היו ממש נחמדים על אף העברית העילגת שלי. הקליטה בארץ לא הייתה קלה, בדירה באשדוד היה ריח מוזר נורא מהבית של השכנים בנוסף לרעשים המוזרים שעלו מדירתם כמעט בכל לילה. כיוון שלא ידעתי דבר על חינוך מיני וכיוצא בזה,הצצתי לילה אחד מעבד לחלון ביתם וראיתי את המתרחש.. :-| (אני מניח שאני לא צריך להרחיב בנושא). חחח זה סתם סיפור נחמד שניזכרתי בו הרגע.
כדי לקצר את דברי אספר שכעת אני חי בתל אביב בדירה קטנה עם שותף (אתמול קנינו טוסטוס ביחד!! :-)
יש לי תואר ראשון ביחסים וסכסוכים בינלאומיים ומדעי המדינה (יחב"ל). אני עובד בחברה סלולרית, פלאפון, כדי לממן לעצמי את הלימודים לתואר שני.
החלטתי לפתוח את הבלוג כדי להוציא הכל החוצה ולשתף את מיש קורא בכך שחשבתי לטוס חזרה לאל-סלבדור ולפגוש שוב את הרב קאבאנס ואת משפחתי שלא ראיתי כבר 9 שנים.
אשמח לקבל תגובות והצעות. אני מרגיש שאני חייב לראות אותם שוב. אני מתגעגע.