היום יום חג אתם יודעים.... אז לא היתי היום בבית ולא יכולתי לכתוב לכם...

אז הנה... אבל קודם... שנה טובה וחג שמח! :)

יאללה תתפנקו בפרק 8...

בפרקים הקודמים:

"אז איך אני אגמור עם זה?" הוא נאנח "תשלח לה מכתב, יותר טוב מSMS ומפגישה..." הצעתי לו.

חזרתי הביתה בעודי חושב על איך אני אוכל לפצות את נועה היפה שלי, חשבתי לקבוע איתה בשעה 5 בים, אחרי הריצה שלי עם יותם, ולעשות כזה יום כיף.

הגעתי הביתה עייף מכל ההליכות והשיחות שעברו עליי באותו היום.

פתחתי את הדלת, והיא לא נפתחה, צלצלתי בפעמון הרבה פעמים.

פתאום נפתחת הדלת. אותו אחד שפתח אותה היה איזה בחור מפחיד ומגודל...

פרק 8

אותו בחור גדול ומפחיד לבש תחתונים שחורות בלבד. על הלחי שלו היה סימן לאודם.

הוא ישר צעק עליי "תפסיק להפריע לנו! אנחנו עושים שלישייה...!" ומיד טרק עלי את הדלת.

פתאום נפתחת הדלת והפעם פתח לי אותה אחי הגדול, ליאור, והכניס אותי פנימה.

בזמן שנכנסתי ראיתי את רגליו של הבחור עולה לקומה של ליאור והוא אחריו.

סגרתי את הדלת, הלכתי לחדרי וחזרתי למחשבותיי, אבל אז הפריעו לי הרעשים שעשו ליאור, החברה שלו, לימור והבחור.

הלכתי משם.

חשבתי ללכת ל"קפה קיד" אבל רגליי ולבי הוליכו אותי לנועה.

נכנסתי אליה הביתה, והצעתי לה, בתור פיצוי, על זה שחשבתי שהיא בוגדת בי, לצאת לים בשעה 5 יום למחרת. היא הסכימה מיד. אחר כך נישקתי אותה על השפתיים והתחלנו להתמזמז קצת.

פתאום צלצל הטלפון שלי, זה היה יותם והוא ביקש ממני להגיע ל"קפה קיד".

הלכתי בעצב מנועה המתוקה והלכתי ל"קפה קיד".

שם פגשתי את יותם, והיה בידו דף, הוא התחיל להקריא לי את הכתוב ואני כבר הבנתי שהוא הספיק לכתוב את המכתב למיטל. וזה מה שהוא כתב:

"מיטל, אני יודע שהיה בינינו איזה קליק בהתחלה אבל נדמה לי שהוא קצת נגמר, לפחות לי... אני חושב וכמעט בטוח שנהנת מהחוויות שעברנו בחודש הראשון שלנו בתור זוג. זוכרת את הסופרלנד שהתאהבנו בקרוסלה? או בבאולינג שקרעת לי את הצורה? אני בטוח שהיה לנו נחמד, אבל לכל התחלה יש סוף, וכנראה שגם לנו, אני מקווה שאת מבינה ועדיין אוהבת אותי אפילו קצת. אני לא בנאדם של מכתב, את יודעת, אז אני כאן מסיים. את המכתב, ואת הקשר שלנו. שלך יותם."

הקשבתי לדבריו של יותם והתלהבתי נורא. הוא באמת יודע לכתוב! אני בטוח שהיא תתרגש קצת, למרות שהוא נפרד ממנה. אמרתי לו שזאת דרך מצוינת לגמור קשר והוא עשה את זה על הצד הטוב ביותר שהוא יכול.

הוא כל כך התלהב לשמוע את המחמאות שלי וביקש עוד קוראסון מהמלצר, ככה הוא, כשהוא מתלהב הוא מתחיל לאכול.

אבל אז אמרתי למלצר להביא רק שתי כוסות מיץ תפוזים בלי הקוראסון. ואז פניתי ליותם ואמרתי לו "מה? אנחנו מתחילים מיום ראשון ספורט ואימונים כדי שתרזה קצת ונכנס לכושר ואתה כבר רץ לאכול דברים משמינים?" "אתה צודק, תום, אבל מה? אני יותר לא אוכל קוראסונים?" הוא התאכזב "אתה תאכל אבל בוא ננסה לשמור על הספורט שלנו וכשזה יכנס לנו לוריד אז נוכל לאכול דברים קצת פחות בריאים ובכמות קטנה יותר. איך אתה בדיוק רוצה להשיג את שירי?" "טוב טוב... אתה צודק מאה אחוז..." ואז הגיע מיץ התפוזים.

תוך כדי שיותם שתה את המיץ סיפרתי לו שהפיצוי שמגיע לנועה הוא ללכת לים קצת לפני השקיעה. "רעיון טוב!" יותם החמיא "אני הזמנתי אותה כמה דקות אחרי שנסיים את הריצה שלנו..." "בוא'נה! אתה בנאדם עם ראש!" הוא התלהב. "כן כן תודה, אבל מה כדאי לעשות שם?" שאלתי בהיסוס "קודם כל..." התחיל יותם להסביר לי "לפני שהיא מגיעה תוריד חולצה ותכנס למים, ככה שכשהיא תגיע תהייה כזה חתיך, אחר כך היא תוריד את החולצה, תתנשקו ותכנסו למים, תנסה להשפריץ עליה, אבל לא יותר מידי...! אחר כך אתה כבר תסתדר..." הנהנתי בראשי והיה לי ברור שאני עומד לעשות את זה...

"וואי! ביום שני, אמא ואבא שלי חוזרים מצרפת וספרד! הם בטח מה זה נהנו...." שיניתי נושא.

אמא שלי, שקוראים לה דפנה, היא אישה בגובה ממוצע עם שיער שחור ועיניים חומות, היא עובדת בתור מנהלת שיווק של חברת סלקום, והיא די מצליחה שם... אבא שלי, ששמו אופיר, גבוה עם שיער חום ועיניים כחולות, והוא אדריכל. הוא זה שתכנן את הבניין שלנו.

"כמה זמן הם היו בחו"ל?" שאל יותם "שבוע" עניתי "לכבוד יום הנישואין שלהם" המשכתי.

"וואי... הם בטח מה זה נהנו..."

בים ראשון אחרי בית הספר, בשעה 3 רצתי עם יותם לאורך חוף הים.

הזענו הרבה ודיברנו על מיטל, אביב, מיקי, ליאור, שירי וכמובן נועה.

בחמישה לחמש יותם חזר הביתה ואני הורדתי חולצה ונעליים ונכנסתי לים.

ראיתי את נועה עומדת ומסתכלת סביבה כדי למצוא אותי, הלכתי אליה מיד ונישקתי אותה נשיקה ענקית והיא נישקה אותי חזרה.

הובלתי אותה לים מחובק איתה. כשנכנסנו מספיק למים התחלתי להשפריץ עליה והיא עליי והיה די נחמד עד שזה קצת נמאס, בדיוק כמו שיותם אמר.

אחר כך, התקרבנו בריצה זה לזו והתנשקנו את הנשיקה הכי רומנטית בעולם!

אמרתי לה שאני חייב לאכול משהו כי לא הכנסתי שום דבר לפה מאז ארוחת הבוקר בבית הספר. והיא החליטה להשאר לשחות קצת ואז היא תצא מהמים.

הלכתי לקנות ארטיק וחזרתי, התיישבתי על החולצה והסתכלתי על היפה שלי שוחה בים.

היא צללה ושחתה צללה ושחתה צללה ושחתה אבל פעם אחת היא צללה ולא עלתה, חיכיתי כמה שניות והיא עדיין לא עלתה. התחלתי לדאוג.

זרקתי את הארטיק לכיוון ילדים קטנים שחפרו בור קטן ורצתי לעברה. בעודי מחפש אותה צעקתי "הצילו!! נועה טבעה! הצילו!! אנשים!! תעזרו לי!!" וצללתי שוב בשביל לחפש אותה ולא מצאתי....

המשך יבוא...

איזה פרק ארוך, אה?

אם מישהו רוצה ספוילר שיכתוב לי בתגובות ואני כבר אעדכן אותו.

מי שלא ירצה ספוילר או שיגיד או שלא....

ספיישל 2: 15.9