אוקי... שוב איחרתי בשעה...

מה אני אעשה? ברגע זה הגעתי הביתה...

טוב... אני לא העיקר... הנה הסיפור...

תהנו...

אגב, היום יצא ארוך מאוד...

תהנו...

בפרקים הקודמים:

"יכול להיות שאני אתחיל עם שירי, אבל אני צריך קודם להוריד כמה קילוגרמים כדי להראות יותר טוב... אני חושב אני אתחיל קצת ספורט.."

יותם התלהב כל כך וסיפר לי שהוא ירד 4 קילו בזמן האחרון.

זה היה ליאור. אחי הגדול, הוא זה שהציל את נועה.

פה ושם ניסיתי לשאול אותה שאלות על ליאור ולראות איך היא מגיבה.

היה לה איזה חיוכון אבל לא יותר מזה.

לאחר מספר דקות ארוכות ומביכות נועה הסתובבה עם ראשה לעבר ליאור כדי לבדוק אם הוא אבד את הכרתו, היא הסתובבה והוא התקרה אל שפתיה. היא הסתובבה לבחור בכל גופה, חיבקה אותו והוא כבר המשיך ונישק אותה.

תוך כדי עלייה לקומה עשירית, נועה הורידה מידיו של ליאור את שאר הירקות. היא הדביקה אותו למראה וחיבקה אותו. הוא חיבק אותה חזרה, הרים את פניה אליו ונישק אותה. הצלצול שהודיע שהם הגיעו לקומה הפסיק את הנשיקה ביניהם.

"יואו שירי, את לא מאינה מה היה לי היום..."

"בבוקר התנשקתי עם קובי בשביל כימיה, בצהריים התנשקתי עם ליאור ובסוף היתה לי ארוחה רומנטית עם תום ובסוף נשיקה. אני מרגישה מאוהבת, אבל לא יודעת במי..."

"ומה בנוגע לתום? למה את מתלבטת? מה זה לא הוא?! הוא הרי הכין לכבודך ארוחה!" "כן אני יודעת... הוא מתוק חמוד ומקסים אבל אחיו מבלבל אותי נורא!" "נראה לי שבעוד כמה זמן תעיפי את תום, כי את מתאהבת באחיו" שירי הודיעה "את בטוחה?! אני מתאהבת בליאור?" נועה נדהמה "אז מה את אומרת לי בעצם?! מה כדאי לי לעשות!?" "לא יודעת... זה חיים שלך... אם את רוצה את תום תהיי איתו, אם את רוצה את ליאור תהיי איתו" "טוב... אבל את יודעת שזה לא עוזר כי אני לא יודעת את מי אני רוצה..." נועה התעצבנה "אז... טוב... מה את רוצה שאני אגיד לך?" "לא יודעת! טוב תגידי לי עכשיו בלי לחשוב, כדאי לי לזרוק את תום או לא?!"

פרק 12

24 שעות אחר כך...

"עברנו הרבה ו..."

"שירי, רוצה להיות חברה שלי?"

"אני עם מישהו אחר, מצטערת, הוא כנראה מעליך..."

הייתי ממש בשוק שקראתי דברים אלו.

"כן! כן! כן! כן!"

 [קטע מוזר ומבלבל אבל יופיע שוב לקראת סוף הפרק ורק אז תבינו...]

היום...

"על מי את חושבת עכשיו?!" תקפה שירי את נועה מתוך הדממה ששררה בטלפון.

"ליאור!" נועה צעקה באותה שנייה מבלי לחשוב. "יפה! אותו את אוהבת! עכשיו תעשי מה שאת חושבת לנכון." הציעה שירי. "טוב תודה, שירי! אני מתה עליך!" אמרה נועה וסגרה את הטלפון.

יום למחרת, ביום האחרון ללימודים, הגעתי לבית הספר כמו כל יום רגיל. בהפסקה הגדולה של הבוקר, מיקי ומיטל קמו והודיעו לכולנו שהם חברים. מחאו להם כפיים והתחבקו איתם וממש שמחו, כאילו ברגע זה נשברה הכוס מתחת לחופה.

אצלנו בכיתה אוהבים את הזוגיות שיש, זה תמיד נחמד וחביב לדעת שגם תוך שעות הלמידה המאוסות קיימים קשרים מעניינים ואוהבים בין התלמידים.

אחרי כל ה"חגיגות" המיותרות מיקי ומיטל יצאו החוצה לפארק בו ניסה אביב לאנוס את נועה, התיישבו על אחד הספסלים, דיברו, נהנו, התחבקו והתנשקו.

אני ויותם הסתובבנו קצת והגענו למגרש הספורט לראות את תלמידי כיתה י"ב משחקים כדורגל, ותוך כדי צפייה הוא סיפר לי שהוא רוצה להציע לשירי חברות בזמן הקרוב.

אמרתי לו שהוא יצליח בזה כמו גדול, והוא לא צריך להלחץ כי אם היא באמת אוהבת אותו היא תאהב אותו בכל בקשת חברות שהיא.

נועה שנשארה בכיתה אחרי התעמולה התאכזבה כיוון שזוג חד נוצר וכבר בצהריים יש בדעתה להרוס זוג אחר- תום והיא עצמה, נועה.

אחרי שעתיים בהם הכיתה דיברה עם ציפי, המחנכת, שיחת פרדה נוספת, נועה ושירי ישבו זו ליד זו, נועה ניסתה לשכנע את שירי לעזור לה לחשוב איך להיפרד מתום. היא אמרה לה שכדאי לה במכתב, ככה יותם סיפר לה על הדרך בה הוא נפרד ממיטל. "תראי איך היא מאושרת, ורק לפני שבוע זרקו אותה." ניסתה שירי לשכנע אותה. "כן... אבל הבעיה היא שיותם ומיטל לא אהבו אחד את השני. תום כן אוהב אותי." "בכל מקרה, תעשי את זה במכתב, כדי לחסוך ממנו את ההשפלה." התעקשה  שירי "אוקי. אז תעזרי לי לנסח." ביקשה נועה "אוהו! בואי, אני אהיה חברה שלו ואז אתאהב באח שלו ואז אפרד ממנו במקומך. מוסכם?" התעצבנה שירי "טוב, טוב... בסדר!" נועה ניסתה להרגיע אותה.

תוך שניות נועה נכנסה לריכוז מושלם והצליחה לכתוב מכתב באורך של דף, היא קראה אותו מספר פעמים, תיקנה פה ושם, הוסיפה סימני פיסוק ולבסוף נתנה לשירי להתרשם. "קחי, תתרשמי" ביקשה נועה "ממה להתרשם מזה שאת זורקת את החבר הנאמן והחמוד שלך?!" ניסתה שירי לשכנע אותה לא לעשות זאת בדקות האחרונות.

אחר כך, נועה העתיקה את כל הכתוב לדף אחר ללא קשקושים, לפתע קולה של ציפי קרא לנועה. נועה הרימה מבטה אליה, הבינה והלכה לקחת את התעודה שלה.

נועה שהיתה בראש הרשימה קיבלה את ההזדמנות להציץ בציוניה ראשונה אבל היא העדיפה לגמור עם המכתב.

שירי, האחרונה של הרשימה, קיבלה אחרונה את התעודה.

באותם רגעים נועה סיימה עם המכתב, רפרפה עם עיניה בכתוב והתחילה להתרכז בתעודה שלה. היא ושירי השוו ציונים, אך לפני שהגיעו לנושא החמישי אני (תום) ויותם הגיענו אל שולחנן. "נו... איך?!" שאל יותם. נועה הזדרזה והעלימה את המכתב אל מתחת לשולחן. "ציונים מעולים!" חייכה שירי "באמת?! איזה חכמה את!" החמיא לה יותם "תודה, תודה... מה איתך תום?" "אני? אני גם כן הצלחתי, בספרות בעיקר." "נו... מה הפלא? תמיד היית גאון בכתיבה" תיארה נועה "ומה איתך יותם?" שאלה שירי "אני, משתפר כמו תמיד, בעיקר במתמטיקה, אבל נחשו מה... קיבלתי 95 בספורט!" "איך זה קרה?" התפלאה נועה "קרה, קרה... וגם קרה שירדתי 4 קילו השבוע." יותם סיפר "כל הכבוד!" שירי החמיאה לו "מה איתך נועה?" התעניינתי "אני... אתה יודע... שוב פעם אני מתאכזבת מה- 100 שלי באנגלית..." נועה אמרה זאת בחיוך ובציניות. וכולנו צחקנו.

ציפי קראה לעברנו וביקשה מתום ויותם לחזור למקומותיהם. אך, בזמן שהסתובבו עם ראשיהם אל עבר המורה ציפי, נועה לא חשבה פעמיים והכניסה את המכתב למעטפה של התעודה של תום. לאחר מספר שניות בלבד הסתובבו בחזרה תום ויותם, לקחו את תעודותיהם וחזרו למקום.

כעבור שעתיים, התיישבתי ביחד עם אמי, דפנה, והתעמקנו בציונים.

לפתע שמתי לב בדף מקופל, פתחתי אותו וגיליתי שהוא מנועה, מבלי לדעת את תוכנו קיפלתי את הדף ואמרתי לאמא שלי שזה פתק שאני ויותם התכתבנו בו באמצע השיעור.

לאחר כחצי שעה שהייתי לבד, רק אני והמכתב, פתחתי את המכתב שהיא כתבה לי והתחלתי לקרא.

"עברנו הרבה, תום.

עברנו המון דברים ביחד שלא אשכח לעולמים, את המקרה עם אביב, את מיקי, הטביעה והארוחה, אבל משהו קרה. לא יודעת, למה ואיך אבל כאילו מישהו או משהו נכנס והרס לנו את הטוב. אני מצטערת שזה יוצא ככה אבל לצערי הרב אני מעוניינת להפרד. אני לא חושבת שאנחנו עוד נוכל להיות זוג נשוי כמו שחלמנו, באמת שככה אני חושבת. אני ניסיתי להבין את הגורם לזה אבל לא מצאתי.

יכול להיות שמצאתי. מצאתי מישהו. בזמן שהיינו ביחד הייתי איתו.

ואנחנו עדיין חברים או סוג של. אבל בכל זאת, כי מבחינתי, תום, אני עם מישהו אחר, הוא כנראה מעליך..."

לא יכולתי להמשיך ולקרא את הכתוב, עיניי התמלאו בדמעות. אבל לא בכיתי. ניסיתי שלא. והצלחתי. לא בכיתי. הייתי ממש בשוק שקראתי דברים אלו. הרגשתי את כל העולם מתפוצץ לי מול הפרצוף. כאילו חרב העולם. ממש לקחתי את זה קשה. זה נשמע באמת דפוק, אבל באמת אהבתי אותה, זאת אומרת, אני עדיין אוהב אותה. את האמת, לא הרגשתי בשום חתול שחור שעבר בינינו, הכול היה כנראה משחק. פשוט משחק טוב לזאת שהרסה לי את הלב.

אחרי המחשבות הללו, השתוקקתי לדעת מי זה. מיהו הילד הזה שמעליי, הילד שמבחינת נועה הוא יותר חמוד ממני. מי זה הילד הזה שגנב לי את הדבר הכי יפה ויקר מכל דבר בעולם?

בינתיים שמרתי על המכתב והפרידה בסוד. אבל בקשר לאותו ילד לא שתקתי וכל הבנים בעולם מבחינתי חשודים. גם יותם. לכן לא הלכתי לדבר איתו.

חשבתי, ומצאתי את הילדה שאני אוכל לפנות אליה והיא תוכל לעזור לי. שירי. הרי היא זו שישבה ליד נועה בשיעורים האחרונים, כנראה אז נועה שמה לי את המכתב בשקית.

התקשרתי אל שירי, היא היתה בבית וביקשתי ממנה לבוא לקפה קיד לדבר בעוד רבע שעה.

היא באה באותה שעה שקבענו. היא מיד הבחינה בעצבות פני והבינה שקראתי את המכתב.

"קראת את המכתב, אה?" היא ניסתה לנחם אותי "כן, אני יודע שאת יודעת" אמרתי לה "אני מצטערת." "את לא אשמה, אבל עזבי את הניחומים האלו, את יודעת למה באתי." אמרתי לה. "לא. מה?" היא שאלה. בדיוק אז הגיעה המלצרית הג'ינג'ית. הזמנו מילקשייק תותים. לאחר שהג'ינג'ית הלכה להכין לנו מילקשייק, עניתי לה. "מי זה הילד הזה שהיא אוהבת?!" "אה זה... היא ביקשה ממני לא לגלות לך. מצטערת." "אוקי... אני מבין... ויש לי עוד שאלה בקשר למישהו הזה." "תשאל אבל עם כל השאלות שלך אני בסוף אסגיר אותו. אז רק עוד שאלה אחת." היא ביקשה ממני "אוקי. זה לא יותם ולא מיקי נכון?" רציתי לוודא. לפני ששירי פתחה את פייה כדי לומר לי המלצרית הג'ינג'ית הגיעה ובידה מגש של מילקשייק תותים.

היא שתתה קצת ולבסוף אמרה "לא... זה לא יותם ולא מיקי. יותם בכלל איתי עכשיו ומיקי עם מיטל! איך הגעת למסקנות האלו?!" שירי התפלאה "רציתי להיות בטוח." עניתי לה "ויש לי עוד משהו להגיד לך..." אמרתי והפנתי את פי לכיוון הקשית. "ביקשתי ממך לא לשאול יותר שאלות בקשר לילד הזה!" ואני עניתי לה תוך כדי שאני שותה בשלילה עם ראשי. "תגידי לנועה שאני מתכוון לגלות את המישהו הזה, וכדאי לה לספר לי לפני שאני אגלה." אמרתי לה בביטחון. "אוקי... אני אמסור לה." היא אמרה "ורגע תגיד... אתה אוהב את נועה?" "כן, בטח. אחרת זה לא היה מזיז לי הקטע הזה שהיא עשתה." עניתי לה "ואת? את אוהבת את יותם? אבל ברצינות." התקלתי אותה "אממ... אתה יודע... אנחנו לא ביחד כל כך... אבל בינינו אני ממש אוהבת אותו. ושמעתי שהוא סיפר שהוא ירד 4 קילו. ממש כל הכבוד לו על זה!" ותוך כדי שהיא דיברה היא הרבתה להסתכל כלפי מעלה בחיוך.

"אוקי..." התחלתי את סיום השיחה "הייתה שיחה מרתקת וכיפית וברגע זה אני חייב לזוז, יש לי מישהו לגלות." הנחתי מספר מטבעות ליד כוס המילקשייק, חיבקתי את שירי והלכתי.

ברגע שיצאתי מהקפה קיד שלחתי ליותם sms ואמרתי לו להגיע עכשיו לקפה קיד כי זוהי ההזדמנות שלו להציע לשירי.

תוך שלוש דקות שחיכיתי בחוץ ליותם ולבדוק ששירי לא יוצאת, יותם הגיע, איחלתי לו בהצלחה והלכתי הביתה.

שירי הייתה מופתעת לראות את יותם, היא ניגשה אליו חיבקה אותו ונישקה אותו.

הם התיישבו על "הבר" ודיברו. לפתע, באמצע השיחה יותם התחיל ללחוש בצורת שיר את השיר הידוע מ"ספר הג'ונגל" – "באנה, המון דברים הרגשתי כבר ביער, פחד קנאה שמחה וגם בושה..." שירי הקשיבה ליותם והוא העביר את ידו בלחייה וליטף אותה. ואז הוא הגיע לשורת השיר שגם מוגלי וגם באנה שרים ושירי הצטרפה אליו. "אולי אנחנו לא יודעים את המילה המדויקת כדי להבין את התחושה המוזרה. זאת אהבה. לא יודע. לא יודעת."

ואז יותם נישק את שירי וקטע את מהלך השיר. אלו היו רגעים מלאי תשוקה ואהבה בין השניים. "אז, שירי, מה דעתך להיות חברה שלי?" וככה הוא סחט ממנה עוד נשיקה.

אחרי הנשיקה היא לחשה ברעש [כן זה נשמע מוזר אבל זה אפשרי] "כן! כן! כן! כן!"

שמונה ימים אחר כך...

נועה התחברה לICQ.

"נועה, מי זה המישהו הזה שבשבילו זרקת אותי?!" תקפתי אותה.

"טוב נו... אני באמת לא יכולה להסתיר את זה יותר. זה קובי" היא ענתה.

וככה נגמר לו פרק ארוך מאוד.

רוצים לדעת מה קרה באותם 24 שעות שגרם לנועה לענות לתום את התשובה "קובי"?

לא לא לא...

יש ספיישל...

ספיישל 3: 16.10

אגב, אהבתם את הקטע של ה-24 שעות בהתחלה ובסוף?

יאללה ביי... :)