כאילו אתם לא מכירים אותי עם תאריכים, אין לי שום סיכוי להצליח לדייק, במיוחד שעוד שבוע חוזרים ללימודים...

טוב, הפרק יצא די ארוך, והוא היה אמור להיות יותר ארוך אבל קיצרתי אותו...

תהנו...

בפרקים הקודמים:

יפה יפה. ויש לך חברה, למקרה שאף אחד לא יודע. שירי, נכון?

כן... אבל להגיד לך ת'אמת? אני בכלל לא אוהב אותה, יש לה פרצוף כזה מעוות וקול מגעיל, היא הייתה ממש רזה פעם, אבל היום? היום היא השמינה, חבל על הזמן! איכסה! להגיד לך ת'אמת? מיטל הרבה יותר יפה וחמודה מאשר שירי...

שירי כמעט ונחנקה הוציאה בעצבים את האוזנייה מהאוזן שלה וניסתה לברוח בבכי.

"לפי הבדיקות שערכנו על העובר המתפתח ברחמה של לימור מצאנו את ב DNA של העובר את ה DNA של לימור ושלך..." אמר ד"ר שאלתיאל והסתכל על אחד הגברים בסיום המשפט. "אני?!" הוא צעק "אני אבא?! אני לא מאמין!!!" הוא השתולל שם. "אוקי, אני הולך..." אמר הבחור השני ויצא "תודה ד"ר!" הוא צהל. "טוב אני אשאיר אתכם לבד בינתיים" אמר ד"ר שאלתיאל והשאיר את שניהם בחדר. "לימור, אני לא רוצה להפיל את התינוק הזה שיהיה לך ברור..." "כן, אבל אתה יודע, אנחנו בכלל לא ביחד..." היא ענתה לו "אז מעכשיו אנחנו ביחד..." אמר *****....

פרק 17:

"טוב, אז אתה בא אליי בשש? אל תשכח!" אמרה לימור ונתקה.

בשעה שש צלצל הפעמון שבדלת. לימור פתחה את הדלת והכניסה את העומד מאחוריה.

"אני עד עכשיו לא מעכל את זה שאני עומד להיות אבא" נכנס ליאור. "לכולנו זאת הפתעה" אמרה לימור "אמא שלי ואמא שלך כבר הולכות להיות סבתות?!" הזדעזעה לימור "רגע, אבל, לאמא שלי יש גם סבתא, אז היא הולכת להיות סבתא של סבתא?!" אמר ליאור "אני לא מאמינה..." התלהבה לימור. "איזה מזל שהצלחתי לשכנע אותך לשמור אותו..." אמר ליאור בעודו מלטף את בטנה של לימור "או אותה" התעקשה לימור וליאור התקרב אליה וניסה לנשק אותה. "אבל זה שאנחנו עומדים להיות הורים לא הופך אותנו למאוהבים" לימור פסעה צעד אחד אחורה "להזכירך, זרקת אותי בשביל ילדה בכיתה ח'!" התעצבנה לימור "היא עולה לט'" הזכיר לה ליאור "ותשעה חודשים זה מספיק זמן כדי לבנות מחדש את מערכת היחסים שלנו." הוא המשיך. "צודק" אמרה לימור וחזרה צעד קדימה והם התנשקו.

כעבור שבוע...

"נועה" אריאל הפסיק את דברי נועה "מה?" היא השיבה "בשבוע האחרון נודע לי משהו שיכל לשנות לי את חיי, ועכשיו אני יותר מבולבל מכל דבר שקיים על כדור הארץ" סיפר אריאל "מה נודע לך?" התעניינה נועה "אמממ... לא משנה.." אמר "תקשיבי, אני מאוד מבולבל, ואני חושב שאני אהיה עוד יותר מבולבל בחברתך..." הוא המשיך ונועה שתקה "אני חייב לקחת חופש, אני לא יכול יותר..." "אז מה תעשה? תישן באילת יומיים? מקסימום שבוע? אל תדאג, אני אחכה לך..." נועה ניסתה לרכך אותו "אמממ.. את האמת לא" "אז...?" שאלה אותו "תכננתי לנסוע להודו..." "מה?!" הזדעזעה נועה "אתה הולך לחפש את האני הפנימי שלך?" צחקה נועה "אולי..." הוא ענה "אני מאוד מבולבל והחודש הזה בהודו יכול מאוד לעזו...." אמר אריאל ונועה קטעה אותו "חודש?! מה יש לך לעשות שם כל כך הרבה זמן?!" "זה לא משנה עכשיו, את יודעת את זה לפני כולם, חוץ מההורים שלי..." הוא סיפר לה "ו...? הם מסכימים לך?" שאלה "כן, הם ידעו שאני ארצה לנסוע להודו... אבא שלי היה שם, אז תמיד רציתי גם, ועכשיו זה הזמן, או ככה אני חושב.." "ואתה חושב לא נכון.." ניסתה לשכנע אותו נועה "מה שאני מרגיש, הוא הנכון." אמר אריאל "עוד לא תכננת מתי אתה נוסע וכבר אתה מדקלם לי משם משפטים?" "האמת, שתכננתי, אני טס עוד שלושה ימים..." "מה?!" התפלאה נועה "אז לא נוכל להיפרד בכיף?" "כנראה שלא" הוא הצטער.

יעקב המנהל וניסים (ניסים חרא, אם למישהו זכור מפרק 2) השרת עשו את ההליכה הרגילה שלהם יום לפני סיום חופש. למרבה הצער, הם גילו שמאחורי חדר המורים נכתב בכתב גרפיטי קללות ואיומים.

"קצת הגזימו אני חושב, נכון?" אמר ניסים "חכה חכה, אני אתפוס את הפרחח הזה..." איים יעקב "זה יהיה קשה מאוד לגלות מי זה..." ענה לה ניסים "אפשר לערב את המשטרה, ובנוסף, זה גם מלמד אותנו שצריך להתקין פה מצלמות אבטחה." השיב יעקב.

"תראה, יענק'לה!" צעק לעברו ניסים "הנה איזשהו ציור..." הוא הצביע לעבר קיר "מה זה?" לא הבין יעקב. חשב ניסים ואז המשיך "אני לא יודע כל כך מה זה אבל הסימן הזה נראה לי מוכר..." יעקב הסתכל על הסימן שוב ואמר "מה זה הסימן הזה לעזאזל?" "לא יודע, אבל כדאי שנשווה את הסימן הזה לסימנים אחרים שראינו, זה קצה חוט שיכול להוביל אותנו לפושע!" הסביר ניסים "טוב חכה, אני מעתיק את זה" אמר יעקב והוציא מכיסו פיסת נייר ועט והעתיק את הסימן ):(

כעבור מספר שניות הם נכנסו אל חדר המנהל וחיפשו בין הדפים של השנה החולפת. הם חיפשו במשך זמן ארוך את הסימן שמצאו מצויר על הקיר, ורק בדף האחרון מצאו.

הם מצאו את הדף האחרון כי הוא המקרה החמור האחרון שקרה בשנה שעברה. המקרה החמור היה מעשי דבריהם של החבורה של אביב. בין הדפים של אותו מאורע היו ארבעה עמודים שעל כל אחד היה כתוב בכתב ידם של חברי הקבוצה מה קרה באותו זמן, מנקודת מבטו של כל אחד. בתחתית הדף השני נמצא חתימתו של אדם וסימן נוסף הזהה ל  ):(

מיד התקשר יעקב למספר המצוין ליד חתימתו של אדם.

"אדם, מדבר יעקב, מנהל בית הספר, לצערי הרב, תושהה." אמר יעקב "מה? למה?!" הופתע אדם "אתה ציירת גרפיטי על כתלי בית הספר ותהייה חייב לנקות זאת בנוסף לכך תקבל גם השהייה כבר בתחילת הלימודים." הודיע לו יעקב "אבל אני מוכן לחרוג מנהליי, תכננתי לתת לך השהייה למשך חודשיים, מפני שציירת המון, לפחות עשרה מכלים" "אז מה אני יכול לעשות כדי להקל על עצמי?" שאל אותו אדם "תוכל ראשית לבוא לפה ולנקות את הנזק, ואם תגמור את זה עד סוף היום אוריד לך שלושה שבועות מהעונש." "ואם לא אגמור את זה עד סוף היום?" התעניין אדם "אז אני אוריד לך שבוע בלבד" השיב לו יעקב. "אוקי, אני בא" אמר אדם "ורק שתדע שאני מצטער מאוד על מה שקרה, הייתי בתקופה לא כל כך טובה..." "כן, את זה הבנתי" אמר יעקב וניתק את השיחה. עשר דקות מאוחר יותר התייצב בפתח שערי בית הספר אדם, הוא רץ לעבר חדר הניקיון ולקח את החומרים הדרושים והחל לנקות את הקיר. למרבה הפלא, אדם הצליח להוריד את כל החומר מהקיר ולכן קיבל את המגיע לו, השהייה למשך חודש ושבוע.

למחרת...

"בוקר טוב, כיתה ט'3 החדשה, שמי הוא סמדר, ואני אהיה המורה המחנכת שלכם במקום ציפי." התחילה סמדר לספר על עצמה בעוד שעיני כולם מוסטות לעבר המקום החסר, שחושבים מי לא נמצא ביום הראשון ללימודים. "אז, דבר ראשון" התחילה סמדר את דבריה "איפה אדם?" כך כתב קובי לאביב בפתק "לא יודע.." הוא השיב לו "אני לא רוצה להתחיל את השיעור הראשון שלנו בעצבים ובמלחמות, מה שמך?" הפנתה ראשה לעבר אביב "אני אדם" הוא ענה לה וכל הכיתה שהבינה את התעלול צחקקה בשקט "ובכן, אם אתה אדם, גש למנהל!" צעקה עליו "מה? למה? מה עשיתי?" הוא התפלא "אני מבינה שלא זכור לך מה עשית בין השעה 12 בצהריים עד שש בערב אתמול..." היא ענתה לו "מה עשיתי אז?" הוא שאל  "לך עכשיו למנהל או שאתה לא תשב פה יותר מהחודש ושבוע הראויים לך!" צעקה עליו סמדר ואביב ויתר והלך אל חדר המנהל, שם הוא ניסה להסביר לו שהוא בילף קצת למורה ואמר לה שהוא אדם ולא אביב, ולכן היא הענישה אותו. יעקב, המנהל, היה מופתע והחזיר את אביב לכיתה עם מכתב לסמדר אך הוא לא הסביר לו מה קרה לאדם. בעודו הולך לעבר הכיתה הוא הציץ בפתק שיעקב ביקש ממנו למסור לסמדר והבין כי אדם הושהה לחודש ושבוע. אביב נכנס לכיתה, ולפני שסמדר הספיקה להעיף אותו מהכיתה אביב הודיע לה שיש לו מכתב מהמנהל, היא קראה אותו בעיון ולאחר מכן פנתה לאביב "אז מהו שמך האמיתי אם לא אדם פרחח שכמותך?" "אני אביב" הוא ענה לה "יש לך מזל שזה היום הראשון ללימודים אחרת היית כבר מחוץ לדלת." היא אמרה לו "אז כמו שכבר התחלתי לומר, לפי משרד החינוך ומשרד האוצר מתקדמת לעברנו שביתה שעלולה להרוס לכולם, לכן, בישיבה שנערכה הוחלט לצאת כבר עכשיו לטיול של"ח שלכם" "יש..." נשמע מפי כל התלמידים "אז מתי הטיול?" שאל אחד התלמידים "האמת, בשבוע הקרוב נחליט מתי, אבל אני מאמינה שבעוד שבועיים תצאו לטיול" ענתה סמדר "אוקי, אתם כבר תדברו על הטיול הזה עם המורה שלכם לשל"ח, גדי, ועכשיו, אני מציעה שלא נבזבז הרבה זמן ונתחיל ללמוד היסטוריה" אמרה סמדר וכולם הוציאו מחברת וכלי כתיבה והחלו ללמוד.

כעבור שבועיים...

"סוף סוף, היום הזה הגיע" אמר תום לנטע "רוצה לשבת לידי?" היא שאלה אותו "ברור!" הוא ענה לה. הם התיישבו באחד המקומות האחוריים. נטע הפנתה ראשה לעבר ראשו של תום כי רצתה לנשק אותו, אבל תום חשש וקם ממקומו בעודו אומר "איפה התיק שלי לעזאזל?" "הוא פה... חחח..." צחקה שירי והצביעה לעבר המושב שמול המושב של תום ונטע "תודה" מלמל תום ולקח את תיקו לידיו והתיישב שוב במקומו והפעם לא הצליח להתחמק מפיה של נטע, והם התנשקו.

"טוב את באה?" התעצבנה נועה "כן כן..." אמרה שירי "רק הבאתי לתום את התיק שלו" "הנה בואי נשב כאן" אמרה נועה והצביעה על המושב מאחורי המושב של תום ונטע. נועה ושירי התיישבו ונועה נעצה מבטים בנשיקתם של תום ונטע. נועה ישבה בצד של החלון ושירי בצד של המעבר. "מה יש לך?" שאלה שירי "כלום..." ענתה לה ונשענה על הכסא. "מה קרה עם יותם, לא סיפרת לי..." אמרה נועה "עזבי, הוא סתם זבל..." מלמלה בלחש "מה אמרת?" שאלה נועה והוציאה מתיקה את שקית הבמבה. "חכה רגע, אלון!" נשמעה צעקה שמתקדמת לעבר המושבים של נועה ושירי. "מה אתה רוצה?" נזפה שירי "אסור לבקש במבה מנועה?" התפלא יותם וביקש בעיניו מנועה במבה אחת. והיא נתנה לו. "יופי, לקחת, עכשיו לך או שאני קוראת לגדי שיעיף אותך מפה!" צעקה עליו שירי, ויותם התחיל ללכת לכיוון המושב שלו אך נעצר אחרי הצעד הראשון. "תגידי, נטע, אכפת לך לעבור שנייה למקום אחר?" שאל יותם ולא שם לב שהם היו באמצע נשיקה. נטע הפסיקה אותה וענתה לו "כן, שנייה, אתה בא תום?" "כן שנייה.." הוא ענה לה, והם הלכו ביחד לאחד המקומות הקדמיים. "תום הביט אחורנית ונעץ מבטים בנועה "שב כאן, לאן אתה הולך, י'מצחיק אחד!" צחקה נטע והצביעה על מושב ריק שתום עבר אותו. "מה? לא שמתי לב..." הוא אמר והפסיק להסתכל על נועה. נועה שוב נשענה בעצבים על מושבה "די כבר!" צווחה נועה והסתובבה "מה את רוצה ממני?" צעק עליה אביב "את מציקה לי ברגליים!" הוא צעק והמשיך לבעוט. "טוב אני הולכת, אני תכף אחזור, שירי..." אמרה נועה והתקדמה לקדמת האוטובוס. "אז מה?" נשארת לבד? אני יכול לשבת לידך?" שאל יותם "תעשה מה שאתה רוצה..." ויתרה שירי, ויותם התיישב לידה.

"מה קרה שמלכת היופי יושבת לידי?" שאל אלון [אלון היה ילד בכיתה שלהם, הוא היה טוב בכל מקצועות הספורט והסריח רוב הזמן מזעה] "שתוק שתוק כבר" אמרה נועה והביטה לעבר נשיקתם הנוספת של תום ונטע.

"וואו" אמרה נטע "כן, זה היה מדהים" הוסיף תום וליטף בעדינות את לחייה החלק של נטע "את כל כך יפה, נו.. נטע" אמר תום ולפני שנטע הספיקה לחשוב הוא נישק אותה שוב והפעם עם עיניים פתוחות. הוא הביט למשך כל הנשיקה על הילדה היחידה שהסתכלה עליו באותו רגע, נועה. הם נעצו עיניים זה בזו ונועה הסתפקה בשיחת העיניים הקצרה שלהם ונשענה בעדינות על הכסא.

"מה אני צריך לעשות כדי שתאמיני לי שאני לא אמרתי את זה?!" התעצבן יותם "אל תתפוס על תחת!" אמרה שירי "אתה אמרת את זה, כל אחד יכול לשמוע אותך בברור אומר 'מיטל הרבה יותר יפה וחמודה מאשר שירי'" שירי חיקתה אותו והחלו דמעות עולות בענייה "אני בכלל לא דיברתי על מיטל!" יותם המשיך בוויכוח "אתה כן, ואתה חתיכת שקרן ובגדן!" צעקה עליו שירי על סף בכי "אני הולכת עכשיו למיטל לראות אם זה נכון!" צעקה שירי וצעדה לכיוון המושב של מיטל ומיקי "לא, שירי, לא!" אמר יותם ורץ אחריה "התנשקת עם יותם אי פעם?!" שאלה בצעקה את מיטל "כן..." היא מלמלה לה. היינו חברים, אז משום מה התנשקנו לא? חשבה לעצמה מיטל "אאאאהההה!!!!" צרחה שירי ורצה למושבים הקדמיים "אלון, אתה יכול לקום מפה?!" שאלה שירי בבכי "לא.." הוא צחק "אתה יכול לקום מפה?!?!" שאלה שירי בקולי קולות. אלון נכנע וקם. שירי התיישבה ליד נועה והביטה בחלון בוכה.

"עוד שלוש דקות יגיע הנהג" אמר גדי במיקרופון וירד מהאוטובוס מבלי ששם לב מה הולך באוטובוס.

"אז זה מה שעשית שלשום בלילה שלא היית מוכנה לספר לי!" מיקי התעצבן וקם ממקומו לעבר החבורה של אביב מאחורי האוטובוס. "מה? מה הולך פה?" התפלאה מיטל ורצה לכיוון מיקי "עופי מפה י'מטומטמת, לכי תחזרי ליותם השמן הזה שעושה דיאטה כמו בחורה." "על מה אתה מדבר?!" שאלה מיטל "זוזי רגע..." הזיז יותם את מיטל והתקדם במהירות לעבר מיקי.

פרק 18: 12.12.07 (למרות שאני מאחר...)