כן, כן, לא יאמן שהקדמתי בארבעה ימים פחות או יותר :O :O :O

יאללה תתפנקו לכם בפרק 18....

הפרק יצא קצת ארוך, אבל אתם תתגברו ;)

פרק 18

"כולם לחזור למקומות!" עלה גדי לאוטובוס ביחד עם הנהג המקריח.

"חכה, חכה" אמר יותם וצעד לעבר מקומו, שכעת התיישבו בו שירי ונועה. "ממש מפחיד אתה!" צעק לעברו מיקי, אבל יותם כבר לא שמע אותו "נו, תקשיב מיקי..." חזרה מיטל למקומה וניסתה להסביר לו את כוונותיה "לא רוצה לראות אותך כל הטיול, יאללה לכי!" צעק עלייה מיקי "אני רוצה להיות עם החברים הקודמים שלי" אמר מיקי והביט לימינו, שם ישבו אביב, קובי ושלומי. "לא רוצה? לא צריך!" אמרה מיטל וחזרה למקומה וניגבה עם ידיה את פניה.

"יאללה נועה, שירי, קומו, אני ואלון רוצים לחזור לשבת פה" ניסה יותם להעיף אותן ממקומו. "לא, לא" אמרה נועה ובחנה שוב את תנועותיהם של תום ונטע "כואב לי הראש ואני רוצה להיות ליד גדי" שיקרה נועה "אז שירי?" ניסה יותם "טוב לא משנה, אנחנו הולכים לשבת אצלכם..." השתכנע יותם והחל לצעוד לעבר המושבים האחוריים.

"טוב, אני סופר עד 3, ב-3, מי שלא יושב במקום מתיישב פה לידי למשך כל הטיול!" צעק גדי אל תוך המיקרופון של האוטובוס. "אחד" התחיל גדי לספור. יותם ואלון מיהרו להתיישב במקומותיהם. "שתיים!" המשיך גדי בספירתו והביט מבט חד ועמוק בנשיקתם של תום ונטע. הם הפסיקו את נשיקתם באי נוחות ונועה נשענה על מושבה וניסתה להתחיל לפתח שיחה עם שירי "שלוש!" אמר גדי "יפה, עכשיו ככה כל הנסיעה! לא עומדים!" אמר גדי.

"אנו נוסעים, כמו שכבר הבנתם לעמק החולה, ייקח לנו בערך שלוש, ארבע שעות נסיעה אז תוכלו לישון, אבל אני מבקש, בחצי השעה הזו, והחצי השעה האחרונה של הנסיעה כולם להיות ערניים יש לי הרבה דברים לומר לכם" אמר גדי אל תוך המיקרופון ונעמד על רגליו. "מחר, בדיוק כמו בשנה שעברה, וכמו שהסברתי לכם אתמול, תצטרכו להגיש את הדפים שאני מחלק לכם עכשיו עם המידע שתרכשו במהלך הטיול." אמר גדי ונתן לתום ונטע את הדפים שיחלקו אותם לכל הילדים. תום חילק למיטל דף אחד ובאותה הזדמנות קפץ יותם, מבלי שגדי יראה אל המקום הפנוי שבין מיקי לבין שלומי.

"תגיד, מיקי" החל יותם את השיחה ברוגע "מה? אתה לא עצבני עליי?" שאל מיקי "למה שאהיה עצבני עלייך?" התפלא יותם "אה? לא משנה..." אמר מיקי "מה רצית ממני?" שאל מיקי "יש לך yes, נכון?" שאל יותם "כן, מה הקשר?" ענה מיקי "ראית את 'השיר שלנו' 2?" "תגיע לפואנטה" התעצבן מיקי "זוכר שהיה קטע שהכינו ראיון וערכו אותו מחדש כדי שזה יראה אמיתי אבל בעצם תחמנו הכול?" שאל יותם "נו..." התרגז מיקי "הרי אתה מומחה בזה, אז איך אפשר להוכיח שמה שהוקלט ונערך הוא לא כמו שהיה במציאות?" שאל יותם "להגיד לך את האמת? אני יודע איך עושים את זה, איך לערוך, אבל איך להוכיח, אין לי מושג... למה קרה לך משהו כזה?" שאל מיקי "עזוב את זה..." אמר יותם והסתכל במבט זועם לימינו, לעבר שלומי שדיבר באותו זמן עם קובי, והסתלק חזרה למושבו ליד אלון.

"הנה תראה, אם אתה לא מאמין שהבאתי!" אמר קובי ופתח את תיקו "מה אתה נורמלי?! מתי נשתה את זה? זה לא טיול של יומיים!" אמר שלומי וסגר מהר את התיק של קובי "מה קורה פה?" שאל אביב את שניהם "הבאתי וודקה לטיול" לחש לו קובי "סוף-סוף, מישהו דואג לדברים מעניינים בטיול הזה..." מלמל אביב "תגידו לי אתם חולים?! זה נחמד אם היינו שותים בלילה, כשאף אחד לא יכול לראות!" צעק עליהם שלומי "שקט כבר!" צעק עליהם אלון "אנשים מנסים לישון פה!" אמר יותם. "טוב שקט, עוד נסגיר את עצמנו!" לחש קובי והוריד את התיק אל מתחת למושבו.

"אני אומרת לך, שמיטל אמרה לי שהם התנשקו!" התעצבנה שירי ושוב עלו דמעות בעיניה "אולי לא הבנת נכון?" ניסתה נועה "מה לא הבנתי במילה כן? מה?!" צעקה שירי את צעקת בכייה. "אני לא אמורה לספר לך את זה," התחילה נועה לספר לשירי והיא ניגבה דמעותיה "אבל יותם ממש, ממש אוהב אותך, את לא מאמינה מה הוא עשה כדי שתשימי עליו!" "מאיפה את יודעת?!" התפלאה שירי "בזמן שהייתי חברה של תום, אז הוא סיפר לי..." אמרה נועה והדגישה את משפט זה והביטה במהירות על הזוג שיושב מולה. היא ראתה שני ילדים ישנים, נטע שמה ראשה על כתפו של תום ואילו תום אפילו לא מחזיק לה את היד. "אני מבינה" אמרה שירי ונועה הסתובבה שוב לעבר שירי "אבל הוא עדיין בגד בי! ועוד עם מישהי שיש לה חבר!" אמרה שירי "טוב, אני מבינה שלא נוכל לדבר עכשיו, שתי דקות אחרי המקרה, ועוד פה מול כולם, ועוד מול גדי..." צחקה נועה והביטה לעבר גדי שמסתכל במפת ארץ ישראל הגדולה. "בינתיים בואי נלך לישון, נדבר מחר" אמרה נועה והחלה לאלתר לעצמה כרית בעזרת חולצה ותיק. "אולי את צודקת" אמרה שירי והפנתה מבטה שוב אל עבר החלון והחלה במחשבותיה.

כעבור שעתיים וחצי של נסיעה...

"נשארו לנו רק שלושים דקות!" אמר גדי בשמחה אל תוך המיקרופון והעיר את כל התלמידים הישנוניים. "עכשיו תקשיבו לי טוב, טוב!" אמר גדי "בעמק החולה יש המון המון חיות, חלקן מסוכנות וחלקן לא. תזהרו מהן!" הזהיר גדי "איזה חיות הן המסוכנות?" שאל אלון בצרחות "כל מה שארסי ואתם מכירים, נחשים, עקרבים, צפרדעים..." אמר גדי "וכל מי שהביא מוזיקה ואוזניות, לא בא בחשבון במהלך הטיול! תשאירו הכול בתיקים באוטובוס!" הזהיר גדי, והחל לתאר את הנוף שניתן לראות דרך חלונות הזכוכית של האוטובוס. "היום נצעד לנו עשרה קילומטרים, נכיר חיות וצמחים, אספר לכם על מאורעות היסטוריים ותנכיים, ואם יישאר זמן, אולי נתרחץ באחד מהנהרות." סיפר גדי "כמה זמן יהיה הצעידה בסך הכול?" שאלה נועה שזה עתה התעוררה משנתה "זה יכול להיות שלוש וחצי שעות וזה יכול להיות חמש שעות, זה תלוי רק בכם..." ענה גדי לנועה אל תוך המיקרופון. "קדימה כולם להתחיל להתארגן, עם חולצות ותיקים, לשתות עכשיו, לשים כובעים, לכבות פלאפונים ומוזיקה" דרש גדי וניתק את המיקרופון. כעבור מספר דקות יצאה הכיתה הערנית, הוציאה את הנדרש מהמחסן הקטן שבתחתית האוטובוס והתאספה סביב גדי והשומר ושמו שי.

כעבור ארבע שעות...

"היי ילדים! נחשו מה?" שאל גדי "עוד עשר דקות אנחנו מגיעים לאוטובוס!" הוא עודד אותם. "אנחנו עומדים לחצות כביש, אז שימו לב!" הודיע גדי "הכול בסדר שם, שי?" צעק לעברו גדי "כן כן!" הוא צעק חזרה "שיט, פאק!" אמר שי השומר והתיישב על אחד הסלעים. "מה קרה?" שאלה מיטל שניהלה איתו שיחה באותו זמן. "סתם, נכנס לי כמה קוצים ואבנים לנעלים..." הוא אמר "רוצי לגדי ותגידי לו לחכות רגע" הוא המשיך ומיטל רצה לעבר תחילת הקבוצה.

=============

"אמא'לה!! מה קרה?! את בסדר?!" נשמעו קולות בהלה לאוזני שי שקושר את שרוכיי נעליו.

=============

"היי ילדים! נחשו מה?" שאל גדי "עוד עשר דקות אנחנו מגיעים לאוטובוס!" הוא עודד אותם. "אנחנו עומדים לחצות כביש, אז שימו לב!" הודיע גדי. כל התלמידים השמיעו קולות שמחה והמשיכו ללכת ברצון רב יותר ובמהירות רבה יותר. לפתע שירי נעצרה, בניגוד להליכתם המהירה של כל השאר. היא גרמה להמולה גדולה ולנפילת שני תלמידים וכולם התעצבנו עלייה. "א...א...אנ..." ניסתה לומר שירי "בסדר, בסדר, מצטערת..." אמר אחד התלמידים "אוף איזה קרצייה..." הוסיף אחר. יותם ואלון שהלכו לפני שירי, נעצרו והתבוננו בשירי. "י...יו..." לחשה שירי "טוב, מה נעצרת? בוא כבר לאוטובוס!" קרא אלון לעבר יותם שנעצר מול שירי. יותם הביט בפחד רב על יצור חי אשר מתפס על רגלה של שירי, יצור זה היה בעל מספר רגליים, צבעו היה חום כהה וזנב ארוך ומקופל ובסופו מין צוות גדולה, ידיו הקדמיות היו גם כן שתי צוותות גדולות ושחורות. "אל תזוזי..." אמר יותם ורק אחרי מספר שניות הבין שהיא לא זזה כבר חצי דקה "אני הולך להזעיק עזרה" הוא המשיך ורץ אחורנית.

תום ונטע הילכו להם בהתלהבות שסוף סוף הטיול נגמר. הם היו ממוקמים בין שי ומיטל שהיו האחרונים לבין שירי הפוחדת. "תקשיבי נטע..." אמר תום והוריד ידו מכתפה של נטע. לפתע רץ לעברו יותם ואמר "עזוב הכול, בוא איתי, בתיק של קובי יש וודקה, בוא תעזור לי לקחת אותו...!" "אתה רוצה להשתכר?! עכשיו?!" צחק תום "אין לי זמן!" צעק עליו יותם ומשך אותו בידו ושניהם רצו לעבר קובי שדיבר עם מיקי. "מיקי לך מפה!" אמר תום ומיקי הלך לו מבלי שום חשש. תום חטף לקובי את תיקו ויותם החזיק את קובי על מנת למנוע התפרצות זעם. תום פתח בזריזות את התיק הירוק והוציא משם בקבוק מרובע מלא בשתייה שקופה. יותם עזב את קובי ותום העביר ליותם את הבקבוק שביקש "מה עכשיו?" שאל תום "אחר כך אחר כך..." אמר יותם וחטף את הבקבוק מידו של תום והחל לרוץ לעבר שירי. יותם מצא את שירי שמטפס על רגלה השמאלי עקרב חום ובגודל בינוני, הוא מצא מקל עץ ארוך ועבה ובעזרת המקל הוריד בזהירות את העקרב המתקרב לבטנה של שירי ומאיים לגזול את חייה בכל שנייה שעוברת.

"אז כמו שאמרתי נטע, אנחנו חברים המון זמן, ואני בטוח שאת אוהבת אותי, כי אני התאהבתי בך גם, וכל השעות הכיפיות שבילינו ביחד..." המשיך תום את דבריו שרצה לומר קודם "כן, היה ממש כיף בחופש הזה... בוא נקווה שיהיה לנו עוד חופש כזה לבלות ביח..." אמרה נטע "אז זהו..." הפסיק אותה תום "אני חושב שאני כבר לא אוהב אותך" אמר "ממתי?!" הסתכלה נטע בעיני תום ולא הבינה את משמעות הדבר "אממ... לא יודע, אבל די, זה נגמר, אני לא מרגיש אלייך כמו שהרגשתי אלייך אז..." אמר תום "תקשיבי, אני בעצמי לא יודע כל כך איך זה להרגיש מאוהב אני כל הזמן מרגיש תחושות אחרות ואני לא יודע מה זה מה..." אמר תום "מבינה?" שאל "לא, ואם אתה רוצה לגמור עם זה ככה סבבה....! אני הולכת!" אמרה נטע והחלה ללכת בקצב מהיר יותר ממקודם. בנוסף, גם הדמעות החלו לעלות בעיניה אך תום לא ראה אותן כבר.

יותם ידע, שהעקרב לא יסלח והפעם הבאה שיעלה על בן אדם יעקוץ אותו מהר מבלי לחשוב פעמיים, לכן הוא פתח במהירות את בקבוק הוודקה שהיה בידו השמאלית בעזרת הפה ונגעל מהטעם הנורא והחריף של האלכוהול. בעודו מנסה לגרד את הטעם מהלשון הוא שופך על העקרב, חצי בקבוק וודקה. העקרב המתוסכל וחסר ישע תקף את עצמו ומת במקום. שירי לפתע נפלה על האדמה מרוב פחד ולחץ, יותם ניגש אליה, ולאט לעט נאספו כל התלמידים מסביב לשני הילדים שעד לפני רגע כמעט ורצחו אחד את השני. יותם ליטף ברכות ובעדינות את שירי המרוסקת ונישק אותה בפיה נשיקה קטנה שנתנה לה כוח להמשיך מספר צעדים לכיוון האוטובוס, אך בכל זאת היא נשארה שכובה על האדמה בעוד יותם מנסה להרגיע אותה בחיבוקים ונשיקות קטנות ובעלות כוח.

"אמא'לה!! מה קרה?! את בסדר?!" נשמעו קולות בהלה לאוזני שי שקושר את שרוכיי נעליו.

שי רץ לכיוון ההמולה, וששמע את הסיפור שקרה ברגעים אלו מפי יותם, תוך כדי הוא בדק את שירי בעזרת העזרה ראשונה שהוצמדה לו בתחילת הטיול. גדי ועוד מספר ילדים הצטרפו מסביב לשירי יותם ושי. גדי נכנס ל"מעגל" והיה המום ושוב נשמע שוב הסיפור עם העקרב. "למה הבאת וודקה לטיול?" עצר גדי את אלון שסיפר את מה שראה "זה מה שמעניין אותך עכשיו?!" התפרץ יותם "צודקים" הוא ענה "אטפל בך אחר כך!" נזף גדי בקובי "מה שלומך?" שאל גדי את שירי. "בסדר..." היא ענתה לו.

=============

לפתע נשמעה "חרקה" מהכיוון של הכביש.

=============

"גדי, שי מבקש שנעצור" אמרה מיטל לגדי "הוא עצר שנייה כי נכנסו לו קוצים ואבנים לנעליים" היא המשיכה וגדי נעצר ולא נתן לתלמידים לעבור. "אפשר להמשיך, שי?!" צעק גדי "כן, כן!" קרא שי לעבר גדי, והכיתה המשיכה לצעוד. "תגידי, מה את בסדר?" שאלה מיטל את נועה "מה הבעיה? גם ככה אנחנו פה ליד האוטובוס!" אמרה נועה והוציאה מתיקה mp3 ואוזניות "אז מה אכפת לך לחכות עד שנגיע? זה ייקח עוד דקה..." אמרה מיטל אבל נועה כבר לא שמעה אותה. היא התחילה לשיר לעצמה בשקט כדי שגדי לא יעלה עלייה.

***

"אמא'לה!! מה קרה?! את בסדר?!" נשמעו קולות בהלה

***

"נו נטע... אל תהיי כזאת..." אמר תום ונטע החלה להתקרב לעברו אך לא דיברה "יופי, עכשיו את מתנהגת כמו בן אדם..." שמח תום, אבל מוקדם מידי. נטע רצה לפי הצעקות שנשמעו סביב שירי ויותם, והיא הצטרפה לגדי ועוד כמה ילדים והחלה להתקדם לעבר האזור ההוא. תום חשב בליבו שמה שקרה מתקשר איכשהו לוודקה שעזר ליותם לגנוב, אבל תום לא רצה לעקוב אחרי נטע, בנוסף הוא ראה את נועה מתקדמת לכיוון האוטובוס, והוא רצה לדבר איתה, אחרי מספר ימים שלא דיברו בכלל. "נועה!" קרא תום אבל נועה לא שמעה אותו. "נועה!" הוא צעק שוב אבל היא לא הסתכלה אליו אפילו. "נו מה? את עושה לי משחקים?" צחק תום והתקדם לנועה בריצה קלה. הוא קלט אותה עושה תנועות כאילו היא מנגנת על גיטרה, והבין שהיא שומעת מוזיקה. מצד שמאל של הכביש התקדמה משאית גדולה וארוכה ובעלת מטען כבד. תום, שהכיר את נועה, עוד מימי תקופתם כידידים יודע שכשנועה מנגנת על האוויר היא עוצמת את העיניים, לכן, הוא הבין שהיא בכלל לא רואה ולא שומעת את המשאית מתקרבת לעברה. תום רץ במהירות לכיוון נועה ו...

"מה שלומך?" שאל גדי "בסדר" ענתה שירי.

לפתע נשמעה "חרקה" מהכיוון של הכביש.

"שמעתם את זה?!" אמר מיקי "כן..." ענה גדי ורץ ביחד עם מספר תלמידים לכיוון הכביש.