כן... אני יודע.. אני בנאדם רע שהשאיר אתכם במתח של שבוע וחצי פלוס מינוס...
אני מצטער, פשוט אני בנאדם עסוק, גם בשביתות! והפרק יצא ארוך אז תתנחמו..
בפרקים הקודמים:
"בבוקר התנשקתי עם קובי בשביל כימיה, בצהריים התנשקתי עם ליאור ובסוף היתה לי ארוחה רומנטית עם תום ובסוף נשיקה. אני מרגישה מאוהבת, אבל לא יודעת במי..."
"על מי את חושבת עכשיו?!" תקפה שירי את נועה מתוך הדממה ששררה בטלפון.
"ליאור!" נועה צעקה באותה שנייה מבלי לחשוב. "יפה! אותו את אוהבת! עכשיו תעשי מה שאת חושבת לנכון." הציעה שירי.
"... מבחינתי, תום, אני עם מישהו אחר, הוא כנראה מעליך..."
"אוקי. זה לא יותם ולא מיקי נכון?" רציתי לוודא. "לא... זה לא יותם ולא מיקי. יותם בכלל איתי עכשיו ומיקי עם מיטל! איך הגעת למסקנות האלו?!" שירי התפלאה "רציתי להיות בטוח." עניתי לה.
"תגידי לנועה שאני מתכוון לגלות את המישהו הזה, וכדאי לה לספר לי לפני שאני אגלה."
פרק 13
לאחר שבוע.
יותם בא אליי והכנו קצת שיעורים שנתנו לנו לחופש. תוך כדי שהכנו אותם ניהלנו שיחה לא קשורה בכלל. "אז... זה נכון מה ששירי סיפרה לי? אתה באמת מתכוון לגלות מי זה שגנב לך את נועה?" שאל יותם "כן.. הבעיה היא שאני לא כל כך יודע איך... אבל אני עדיין לא שכחתי את נועה ואני אעשה הכל בשביל להחזיר אותה אליי. הכל!" עניתי לו בעצבים. "אז רגע, אתה רוצה להתחיל את התכנית עכשיו? אחרת זה יהיה מאוחר מידי..." יותם ניסה לשכנע אותי "כן... הבנתי את הרמז.. נמאס לך מביולוגיה...." אמרתי "אבל בכל זאת אתה צודק. צריך לגלות את זה תכף ומיד." אמרתי לו "אז יאללה, בוא נפעיל את הראש... מה אפשר לעשות כדי לגלות את זה?" הוא הניח את עפרונו והתחיל לשבת בצורה שהוא רגיל אליה כשהוא חושב. "אממ... אולי לרגל אחריה?!" יותם הציע "לא נראה לי... אחרת אתה צריך לעקוב אחריה שעות ויכול להיות שהיא תגלה..." שללתי.
בינתיים...
ליאור במחשב גולש באינטרנט. תוך כדי שהוא מדבר עם לימור בפלאפון.
הם דיברו לפחות 10 דקות.
לפתע צלצול בטלפון קטע את שיחתם.
"הלו?" שאל ליאור והצמיד את הטלפון לאוזנו "שלום. אפשר את ליאור בבקשה?" אמר הקול השני "זה אני." הוא הודיע "אה יופי.. תקשיב... זאת נועה!" "היי נועה מה קורה?" ליאור שאל אותה. תוך כדי שנועה עונה לו הוא מקרב לאוזנו גם את הפלאפון ואומר ללימור "לימור, נדבר עוד שעה? טוב?" "אוקי... אם אתה מתעקש..." ענתה לו לימור. הם ניתקו והוא החזיר את השפופרת לאוזנו. "גם כן טוב..." ליאור ענה לנועה בתקווה שתאמין שהוא הקשיב לה. "מה טוב?! שאלתי אותך למה אתה לא עונה בנייד!" "אה... לא..." ליאור המבולבל לא ידע מה לענות. "אבא שלי ואני מדברים בנייד בגלל זה..." הוא שיקר "אוקי..." נועה אמרה "תגיד... מזמן לא נפגשנו ככה, בספסל ודיברנו. בוא נפגש עוד שעה? בסדר?" היא הציעה "אממ... עוד שעה?" ליאור הביט בשעונו "בסדר" ליאור ענה לה ושכח לגמרי את לימור. "אוקי.. אז עוד שעה כן?" נועה עצבנה אותו "כן... יאללה ביי..." "ביי" ענתה לו היא והם ניתקו.
"... אחרת אתה צריך לעקוב אחריה שעות ויכול להיות שהיא תגלה..." שללתי.
הורדתי את השפופרת באיטיות ואמרתי ליותם "אוקי.. תהיה מוכן אנחנו הולכים לעקוב אחריה עוד שעה!" "מה? איך שינית את דעתך?" התפלא יותם. לפני שעניתי לו סגרתי את הדלת ואמרתי "עכשיו התקשרה לפה נועה. היא וליאור קבעו להפגש בעוד שעה בספסל. אנחנו צריכים להתכונן!" "מה?! איזה ספסל?! על מה אתה מדבר?" יותם היה מבולבל ונסער מאוד. אחרי מספר שניות קצרות הוא אמר "מה?! זה הוא?! זה ליאור?! שיואו! אני לא מאמין! שיהיה לך ברור שאתה חייב לספר לאבא שלך שהוא עשה שלישייה עם אריאל!" "זה לא כזה פשוט! אני צריך קודם כל להיות בטוח, אולי הוא סתם עוזר לה בביולוגיה... וגם כדי שהם לא יוכלו להכחיש אני צריך הוכחה!" "טוב.. טוב... פרה פרה, על זה נחשוב אחר כך... צריך להתארגן ולשמוע בדיוק מתי ליאור יוצא ונצא חמש דקות אחריו..." יותם ניסה לסדר את העיניינים.
כעבור שעה, ליאור יצא מהבית והודיע לכולם שהוא הולך לאריאל לעזור לו לשמור על החנות של אבא שלו. אנחנו שהבנו מה הולך שיחקנו כמבינים ומאמינים והמשכנו בעיסוקנו.
ברגע שיצא ליאור מהבית, יותם ספר שישים שניות ובינתיים התמקמנו ליד דלת הכניסה. בשנייה ה-60 לספירתו, פתחנו את הדלת סגרנו את האורות, נעלנו את הבית ורצנו אל עבר הספסל הלא ידוע בעזרת עקבותיו של ליאור. מצאנו אותו תוך שניות והצלחנו לעקוב אחריו מבלי ליצור מהומה. ליאור הגיע אל הפארק שמול הקניון, התיישב באחד הספסלים ונראה כמצפה למישהו. אנחנו, שהבנו שהוא מחכה לנועה, התמקמנו בספסל מאחוריהם שעץ גדול, שלושה ברושים ומספר ילדים שרצים ונהנים, מפרידים בין שני הספסלים. אני נכנסתי בין הספסל לשיח אחד נמוך ופורח, התיישבתי בשקט מבלי להרעיש וישבתי שם וצפיתי בו מחכה לנועה. באותו זמן, יותם ישב על הספסל, כאילו קורא עיתון, אבל הוא החזיק בנוסף גם מחברת קטנה ועט שאף אחד לא רואה אותם.
לא עבר הרבה זמן ונועה הגיעה אל הספסל המפורסם. היא התיישבה ונשקה לליאור. הם התחילו לדבר ולקשקש ולהזכיר מספר דברים שלא התכוונו שידלפו. במשך כל אותה השיחה תום הקשיב להם והסתכל עליהם דרך משקפת שהביא מהבית ואמר ליותם לרשום את מה שהוא אומר. נושאי שיחה שעליהם ליאור ונועה דיברו. תוך כדי שהוא אומר ליותם הוא מקלל את אחיו ואת חברתו לשעבר, דבר שבלבל מאוד את יותם.
לא הספיקו לעבור חמש דקות והפלאפון של ליאור צלצל. פחדתי שבגלל שהתיישבתי והתכופפתי, נלחצו המקשים והוא התקשר אליו. אך למזלי הרב, זאת היתה מישהי. תום לא יכל לשמוע בברור את שמה, אולי בגלל הרעש בפארק או בגלל שהוא לא הזכיר אותו בכלל.
"היי" ליאור אמר "שיט..." הוא לחש לעצמו "כן...אז מה קורה?" הוא המשיך "וואלה?! טוב שומעת? אני אתקשר אלייך עוד חצי שעה... אני פה עם אריאל בחנות של אבא שלו." הוא שיקר לצד השני "אוקי.. ביי.." הוא סיים את שיחתו וניתק. "מי זה היה?" שאלה נועה "מה? זה... זה היה תום..." ליאור שיקר שוב "אבל אמרת 'שומעת' ו'אלייך' איך זה יכול להיות תום?" התפלאה נועה "מה פתאום! אמרתי 'שומע' ו'אלייך' את כנראה לא שמעת טוב..." הוא שיקר בפעם נוספת "הנה אולי יש פה איזה תולעת שמפריעה לך..." הוא אמר והעביר ידו מאוזנה של נועה אל לחייה. נועה חייכה והסמיקה והתקרבה אליו. הוא נישק אותה. לא יכולתי לסבול את המראה הזה עוד. "נשיקה" אמרתי ליותם "לימור" הוספתי "מה לימור?" הוא שאל "מה היא קשורה?" "היא זו שהייתה בטלפון." אמרתי "כשנועה התקשרה אל ליאור שמעתי אותו אומר ללימור ביי ושמעתי את קולה גם כן נפרד. הם קבעו שהם ידבר שעה לאחר מכן, והוא שכח." סיפרתי לו "אהה.. אז אתה ככה מבלש ופותר מבלי להגיד לי?" צחק יותם "אויש תירגע...". החזרתי מבטי לזוג שהרתיח אותי עד מאוד.
"תגידי, אולי נפסיק להסתתר ככה מלימור ותום וכל החבר'ה?" אמר ליאור "יודע מה... אתה באמת צודק!" היא ענתה לו "אנחנו כבר איזה חודש מסתתרים מכל העולם. באמת כדאי כבר לצאת מהמחבוא" היא הוסיפה "חודש. חברות." אמרתי ליותם שיכתוב זאת במחברת.
"טוב... אז בואי נתחיל בזה שאני אספר לחבריי הקרובים ואת לשלך." הוא הציע, ואני אמרתי ליותם "חברים קרובים" "אוקיי" היא ענתה. "אבל תספר רק ל-3, שזה לא ידלוף בינתיים. גם אני אספר רק ל-3." היא אמרה. "3 חברים קרובים" תיקנתי.
"טוב... יאללה אני הולכת. להתראות...!" היא אמרה לליאור "ביי" הוא השיב לה והיא הלכה "אנחנו צריכים למהר! אנחנו צריכים להגיע הביתה לפניי ליאור!" אמרתי ליותם. "תספור עד 60 מאז שאני הולך וצא לכיוון הבית. אבל תקנה משהו שאם תגיע יותר מאוחר ממנו תהייה לנו סיבה מוצדקת." אמרתי לו "אוקיי..." הוא הסכים "אהה... ו.. אל תקנה מאבא של אריאל! יכול להיות שהוא שם...!" הזהרתי אותו "בסדר, בסדר... אני לא עד כדי כך מטומטם!" הלכתי במהירות, כדי לא להחשיד יותר מידי, לכיוון הקניון ומשם כבר יכולתי לרוץ בגלל שלליאור לא היה סיכוי לראות אותי. הגעתי מתנשף הביתה, התיישבתי בספה בסלון ופתחתי טלוויזיה כדי שזה יראה כאילו הייתי שקוע בתכנית שעות. ליאור נכנס שתי דקות אחריי ושאל אותי לאן נעלם יותם. לפני שהספקתי לענות לו לימור כבר התקשרה אליו. ליאור עלה למעלה לדבר איתה בפלאפון ואחרי חצי דקה בערך, יותם דפק בדלת ונכנס הביתה. הוא התחיל להסביר איפה הוא היה כאילו מסביר לליאור, שבכלל לא נמצא. הרגעתי אותו ואמרתי לו "הוא עלה למעלה ובכלל לא יודע איפה היית. מצידי, אתה השתנת.." "אוקי.." הוא הסדיר את נשימתו "אז התכנית הולכת כמו שצריך, הא?" הוא שאל "כן... אל תדאג.... עכשיו צריך לראות מה נועה תגיד לכולם, ואז... נראה כבר..." עניתי לו.
למחרת, נועה הזמינה את מיטל שירי ונטע להגיע לפארק "הצדפה" כי היא רוצה לדבר איתן.
הן ישבו שם חצי שעה ודיברו.
"תקשיבו, יש לי משהו חשוב להגיד לכן, אבל אתן לא מספרות את זה לאף אחד! לאף אחד!" היא אמרה להן "גם לא למיקי?" מיטל שאלה "ויותם?" שאלה שירי "לא! במיוחד לא להם!" היא ציוותה "אוקי, אוקי, מה הלחץ?" אמרה נטע "כן ספרי כבר..." לחצה עלייה שירי "אוקי... אני אספר לכם..." נועה אמרה "בשבוע האחרון, לפני שנפרדתי מתום, היה לי כמה קטעים עם ליאור." היא התחילה לספר "את זה אני כבר יודעת... נו..." אמרה שירי "כן.... אז... אתמול נפגשנו ואנחנו כבר רוצים להודיע לכולם, ולהיות ביחד, בלי להסתתר, אז החלטנו להיות חברים..." נועה השפילה מבטה "מה?!" התלהבה נטע "איך לא סיפרת לנו?!" מיטל המשיכה אותה "אויש.. תירגעו... זה קרה אתמול... לא היתה לי הזדמנות..." היא הסבירה "אז רגע... איך תום הגיב?" שאלה נטע "תום?..." אמרה נועה "כמו שאני מכירה אותך, נועה, לא סיפרת לו ואת לא מתכוונת גם..." אמרה לה שירי "נכון... לא סיפרתי לו..." ענתה להם נועה "אבל אם הוא ישאל אותך?" שאלה מיטל "הוא לא... איך הוא יגלה את זה בכלל?" היא אמרה "אלא אם כן אתן תספרו את זה למיקי או יותם או אפילו תום!" נועה אמרה "אתן לא מדברות על זה עם אף אחד ואחת! רק ביניכן!" היא התעצבנה "את יודעת, נועה, תום לא יגלה את זה בעזרתנו, אנחנו חברות טובות..." התחילה מיטל להגיד "אבל תום לא אידיוט" אמרה נטע "הוא יגלה את זה שאחיו הגדול גנב לו אותך..." אמרה שירי "טוב.... מה אתן רוצות שאני אעשה?!" "יש לי רעיון!" אמרה מיטל.
"מיקי? אתה יכול לבוא אליי עוד רבע שעה?" שאלתי אותו "כן בטח..." הוא ענה "להביא משהו?" הוא שאל "אממ... כן... תקנה בדרך לפה 4 מצלמות אינטרנט אל-חוטיות" "אבל..." הוא התחיל במסע שכנועו לוותר על הרעיון "אל תדאג... אני אחזיר לך ברגע שתכנס לפה" אמרתי לו "אוקי.. אז אני בא..." "ביי" אמרתי וניתקתי את הטלפון.
אחרי 3 דקות, התקשרתי ליותם.
"הלו? יותם?" שאלתי "מה?" הוא ענה "תגיד, אתה יכול לבוא לכאן עוד עשר דקות?" שאלתי "כן... בטח..." הוא אמר "למה?" הוא התעניין "אני אספר לך שתבוא לפה." אמרתי "אה.. תביא איתך גם 4 דיסקים נקיים, כדי שנוכל לצרוב עליהם..." ביקשתי ממנו "וגם על זה אתה בטח לא רוצה להגיד לי למה, אני מנחש" הוא היה בטוח "אתה מנחש יפה מאוד!" אמרתי "תבוא לפה ואני כבר אסביר לך." המשכתי "טוב... יאללה ביי.." "ביי" ניתקתי.
כעבור מספר דקות, ליאור יצא מהבית, כמו שתכננתי ואחרי דקה וחצי יותם דפק בדלת. הכנסתי אותו והוא תקף אותי בשאלותיו "טוב.. עכשיו תספר לי..." הוא התחיל "למה קראת לי כל כך מהר? ולמה היית צריך 4 דיסקים? ומה בסוף עם נועה? ועם ליאור? רגע, הוא פה? אוף!! למה אתה לא עונה לי?!" הוא התעצבן "כי אתה לא סותם ת'פה!" צעקתי עליו "אני אענה לך על הכול כשמיקי יגיע." "מה? מה הקשר למיקי?" לפתע, דפיקה בדלת שמאוד הצילה אותי מידי יותם העצבני. פתחתי את הדלת והפלא ופלא, ראיתי את מיקי.
אספתי את שניהם לכורסה בסלון והתחלתי לדבר.
"תקשיבו, אני עומד לספר לכם משהו ואתם שותקים ולא אומרים שום דבר עד שאני מסיים. בסדר?" "אוקי... מה שתגיד..." אמר יותם "וואו... לרגע חשבתי שאני בכיתה לומד היסטוריה עם טליה המורה השמנה." אמר מיקי "וואו... אל תזכיר לי אותה למשך החודש וחצי הבאים ולא בכלל!" אמר יותם "טוב סתמו!" צעקתי עליהם "יש לנו בדיוק שעה לארגן הכל!" אמרתי להם "ומעכשיו תשתקו!" אמרתי והפסקתי אותם "מיקי, אתמול אני ויותם גילינו שליאור ונועה נפגשים, והוא המאהב של נועה, והם חברים עכשיו." אמרתי "החלטתי שצריך לעקוב אחריהם ולגלות מה באמת קורה ביניהם, אז..." אמרתי.
"נו... מה הרעיון שלך?" שאלו שלוש הבנות שירי, נועה ונטע בסקרנות "תקשיבו, אם את רוצה שכולם ידעו שיש לך חבר, זה סבבה והכול, אבל אם את לא רוצה שידעו שזה ליאור, האח הגדול של תום, את לא חייבת להגיד את זה." מיטל התחילה בדבריה "אנחנו צריכות לחשוב על מן סיפור כיסוי כזה, כאילו יש לך חבר אבל הוא לא ליאור, כאילו, את צריכה להיות חברה של מישהו רק מול כולם." היא המשיכה "כן... אבל מי ירצה להיות חבר של נועה רק בכאילו?!" שאלה נטע. ארבעת הבנות ישבו וחשבו להן מספר שניות עד שלפתע "אני יודעת!" צעקה שירי "נכון סיפרת לי על קובי שהתנשקת איתו?" היא פנתה לנועה, ובאותו רגע, נטע ומיטל היו בהלם "מה?!" הן התפלאו "עם האידיוט הזה שעזר לחבר שלו לאנוס אותך את מתנשקת?!" צעקו עליה מיטל ונטע "מה אתן רוצות ממני, הייתי חייבת להוריד את המורה לכימיה מהגב שלי, במיוחד בסוף שנה!" נועה הסבירה "מה? את חולה? מה את נותנת לבנים מגעילים לגעת בך רק בשביל כימיה?!" צעקה עליה נטע ונועה הביטה לכיוון של שירי והיא מהנהנת בראשה כאילו אמרה "אמרתי לך" "טוב... שירי, מה הרעיון שלך? להיות חברה של קובי?" נועה שינתה נושא "כן... הרי כמה כבר יודעים שהתנשקתם..." אמרה שירי "אבל רגע, אי אפשר לסמוך עליו, הוא יספר את זה לאדם, שלומי ואביב, וזה כבר יהרוס לך לגמרי את הקשר עם ליאור" אמרה נטע "אלא אם כן..." חשבה מיטל "אלא אם כן מה?" שאלה אותה נועה "את לא תספרי לו...." היא ענתה לה "נכון!" שירי אמרה "אם תום ישאל אותך מי זה החבר הזה שלך את יכולה להגיד לו קובי, ולאחרים את לא תספרי..." אמרה שירי "רגע, ואם הוא ילך לשאול אותו אם אנחנו חברים?" דאגה נועה "הוא לא ישאל! זה משפיל גם ככה..." אמרה נטע "טוב... אז יש לנו תכנית.." אמרה נועה "תודה לכם!" היא אמרה וחזרה לביתה.
"אז מיקי, בגלל היותך מומחה למחשבים ואלקטרוניקה, תתקין את המצלמות שביקשתי ממך לקנות בלובי, במעלית ושתיים בחדר מדרגות, הראשונה בפינה הזאת בין קומת הקרקע לראשונה והשנייה בקומה האחרונה." הוראתי למיקי "ואתה, יותם, תבדוק אם נועה או שירי מחוברות, ותדבר איתם כאילו אתה זה אני, ואם אתה תופס אחת מהן תשאל אותה מי זה החבר של נועה. ככה נדע אם היא באה לשקר לי או באה לומר לי את האמת" הוראתי גם ליותם "ואני אבדוק אם הדיסקים עולים במחשב הנייד ואם אפשר לקלוט את המצלמות, ואני אמצא איפשהו 80 שקל כדי להחזיר למיקי" אמרתי. אוקי, צאו עכשיו...!" אמרתי להם.
יותם התיישב בכסא, התרווח וגילה שהן לא מחוברות, הוא פתח טלוויזיה וצפה בערוץ הסרטים, אקשן. על המסך היתה דמות ובידה אקדח שעמדה לירות, לפתע קפץ האיסיקיו והבהיל את יותם.
אני שתוך שניות בדקתי את ארבעת הדיסקים, פרצתי בזריזות לאיסיקיו של יותם וברגע המתאים שלחתי לו הודעה. נחשו מתי... :)
אחרי שצחקתי על יותם, המצלמה הראשונה הועלתה, המצלמה שבחדר הלובי, ותוך כדי שאני מדבר עם מיקי בפלאפון הסברתי לו איך לכוון את המצלמה.
"יותם, תרד ללובי, תעזור למיקי" ביקשתי ממנו "אוקי..." הוא ענה וירד "כיביתי את הטלוויזיה ושמתי את כמות הווליום של הרמקולים בגבוהה ביותר ככה שאוכל לשמוע אם יקראו לי ואז חזרתי למחשב הנייד והסברתי ליותם להזיז קצת את המצלמות ככה שלא יוכלו לראותם אבל יהיה אפשר לראות הכול. תוך כדי זה, מיקי המשיך להתקין את המצלמות.
במספר השניות המעטות שנשארו לי הלכתי למחשב בחדרי לראות אם נועה או שירי התחברו. נועה התחברה לאיסיקיו."נועה, מי זה המישהו הזה שבשבילו זרקת אותי?!" תקפתי אותה ורצתי חזרה לסלון לראות מה קורה עם המצלמה השלישית והרביעית.
תוך כדי שהסברתי ליותם איך לכוון את המצלמה ושייכתי את המצלמה הראשונה להקליט ולשמור בתיקייה מספר 1, נשמע הצלצול הרועש של האיסיקיו המראה שנועה ענתה לי. לא יכולתי ללכת לשם לבדוק כי הייתה לי הרבה עבודה באותו הזמן. אבל אז הגיע מיקי. "מיקי, בוא תחליף אותי לרגע, נועה ענתה לי..." ביקשתי ממנו והוא הסכים. רצתי לחדרי וראיתי את תשובתה "טוב נו... אני באמת לא יכולה להסתיר את זה יותר. זה קובי". הופתעתי מאוד. ואז מיקי קרא לי "בוא מהר!!" הוא צעק, רצתי חזרה לסלון "מה?" שאלתי "ליאור חזר מוקדם יותר!" חייבים לגמור את זה עכשיו!" הוא אמר לי "טוב, תביא את הטלפון" אמרתי לו "הלו?! יותם?! איזה מצלמה אתה?" שאלתי אותו "אני באחרונה!" הוא אמר ופתח את הדלת. "נועה ענתה לי!" הודעתי להם וניתקתי את הטלפון "מה היא אמרה?! ליאור?!" מיקי שאל וסגר מהר את המחשב הנייד "לא" אמרתי והכנסתי את הדיסקים לשקית ביחד עם המחשב. "אז מה?!" שאל יותם בעודו סוגר את הדלת, מנתק את השיחה ורץ לחדרי. "מה?!" הוא קרא את מה שכתבה וחזר לסלון. "קובי?!" הוא צעק "מה? היא לא יכלה להביא תשובה יותר נורמלית?!" הוא התיישב על הספה "אבל הם התנשקו" אמר מיקי "מה?! איתו? אין מצב!" אמרתי ופתחתי את הטלוויזיה "דווקא יש..." מיקי אמר ודפיקה בדלת קטעה את דבריו. פתחתי את הדלת ויותם ומיקי השתתקו להם כאילו הם דגים. ליאור נכנס ועלה לחדרו. "מתי?!" שאלתי את מיקי "לפני איזה שבועיים, כשעוד היה בית ספר, היא עשתה את זה כדי להעתיק שיעורים ממנו..." הוא ענה "מה היא מטומטמת?!" שאל יותם, ולפתע ליאור ירד מהחדר שלו "מי מטומטמת?" הוא שאל אותנו "האישה הזאת בסרט" אלתרתי משהו "אוקי..." הוא אמר ויצא מהבית. "היא אבל באמת מטומטמת!" אמר מיקי "טוב סתמו כבר!" סגרתי את הטלוויזיה ונכנסתי לחדר. הוצאתי את המחשב הנייד והסתכלתי במתרחש בלובי.
מיקי ויותם נכנסו אחריי והסתכלו גם כן איתי על הלובי.
נדהמנו.
אוקי... שמתם לב איזה פרק ארוך הוא יצא... מקווה שאהבתם וסלחתם לי על האיחור...
פרק 14: 2.11
בבלוג זה
בכל הבלוגים
