אני כי ככה אני

אין לי בית, אם לא הבנתם את זה עד עכשיו, אתם טיפ'לה מוגבלים..

אין לי בית, אין לי בית ואין לי בית! וזה מחרפן אותי,

בגלל השוכרת שלא הסכימה לנו להאריך את השכירות, בגלל קבלן מעצבן שלא עומד בלחץ, בגלל שהוא היה אמור להביא לנו את הבית ביוני היא האריכה ליולי, וזהו, לא יותר, אוגוסט, ספטמבר אוקטובר ועכשיו גם נובמבר ואולי אפילו דצמבר, אנחנו נגור ונתנחל אצל דודים שלנו, זה לא שהם לא נחמדים או משהו, להפך, כיף איתם, והם ממש מקסימים ויש להם בית גדול ויפה, אבל זה קשה, זה קשה, שאחרי ביה''ס אתה הולך לא לבית שלך, בחמש אוספים אותך באוטו צהוב, נוסעים חצי שעה עם שתי אחיות של כל יום, חוגים, צופים, חברים, בלאגנים, צריך לוותר על הכל, אחיות שלי לא בחוגים, אני לא בקרטה, אני לא עושה כמעט פעילות גופנית, רק כל היום עושה שיעורים, מתכוננת למבחנים, לבחנים, חוזרת על החומר, שואלת שאלות, אוכלת וישנה.. זהו!

שלא לדבר על הבוקר, לקום כל יום בשש, להתארגן בלחץ, לצאת בשבע - שבע ורבע ולקוות שלא יהיו פקקים, שלא נאחר הפעם, שלא נצטרך יום אחרי זה לבוא בשבע וחצי לביה''ס!

שצריך לקבוע מלא דברים רק בגלל שיש לך טיול של הצופים בשש בבוקר, לשמוע כל פעם מההורים שהיו בפגישה עם המנהלים של הפרויקט הזה, שאין לנו בית לעוד איזה חודש-חודשיים, שצריך לעשות את כל הבלאגן הזה, לישון ליד אחיות שלך, במזרונים, עם שולחן קטן של בלאגן מחשב, וזהו, לפעמים גם שיעורים, אם לא עושים על הרצפה או משהו..

טוב, לילה טוב לכם, שנה טובה, חג שמח, חופש שמח, אח.. סופסוף חופש..

3 >