אני כי ככה אני

אני מרגישה חרא,

אולי אני סתם עצבנית, אולי, לא יודעת מה..

הבית שלי מוכן

אבל האנשים המפגרים האלה קבעו לעצמם תאריך לעוד שבועיים, אז הם לא יכולים לתת לנו אותו לפני!

אני מרגישה שאני צריכה בית, אני צריכה חדר, לשבת, קצת פרטיות, לשמוע מוזיקה, אני מתגעגעת אפילו לפיות הדיביליות שקיבלתי לימי הולדת מחברות שלי, הן בטח כבר נשברו בתור הארגזים, אבל אני צריכה לראות אותן, בשביל להיזכר שפעם באמת היה לי מקום לשים אותן, מקום שהוא רק שלי, ואף אחד לא יתערב לי שם, מקום שהוא פשוט שלי, בית שהוא שלי, מיטה שהיא שלי,

לכם אולי, האנשים בעלי הבית, זה נשמע כ''כ בסיסי, אבל תחשבו על זה, שיש אנשים שאין להם דודים מקסימים כמו שלי, וחברים טובים שעוזרים לי לעבור את זה, אני יודעת שעוד שנתיים אני יצחק על כל הקקי הזה, אבל עכשיו, זה כבר מעצבן, לחשוב על זה שהבית שלך מוכן, פשוט מוכן, מחכה רק לנו שננקה אותו קצת, נוסיף רהיטים, ונחייה אותו מכל הבנייה, כי הוא פשוט מוכן, לא מביאים לנו אותו בגלל, שקבעו תאריך אחר, אני רק רוצה לקבל מפתח, לארגן את החדר החדש, לעשות מסיבת פיג'מות או משהו כזה עם הילדים הכי מדהימים בעולם, אני פשוט צריכה בית משלי, לא מקום להרגיש בו "כמו בבית" אלא בית אמיתי, לא מבחינת הקירות והשטויות, אלא מקום שיהיה רק שלי ושל המשפחה הקרובה, וזהו, וחדר, שיהיה רק שלי, שאני יעשה בו מה שבאלי, מתי שבא לי.

באלי חוגים, באלי חברים, באלי לישון על מיטה נורמאלית, שהיא קצת רחוקה מהרצפה, שאני יוכל להתפנק עלייה, ולא לשמוע את הנחירות של אחותי בלילה, אני פשוט רוצה חדר,

הלכתי לאכול,

3 ? >