לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אני כי ככה אני


אני, וזהו.

Avatarכינוי:  cookie monster(:

בת: 30

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2008

ביום שבת@@


עידכון מפורט בקרוב
נכתב על ידי cookie monster(: , 23/12/2008 11:37  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סתם פוסט פוסטי שכזהD:


סורי שהפוסט הקודם יצא יותר מידי צומי..:\

תודה לכל מי שהגיב, אני אוהבת אתכם3 >

אתם הילדים הכי הכי בכל העולם3 >

 

אתמול:

אתמול בערב, נתקעתי בארוחת ערב מטופשת, חשבתי שיהיה כיף, אבל רק אחרי זה הבנתי כמה אני רוצה לצאת יותר בימי שישי, ולבלות כמו שמבלים בגילאים האלה, ולא בבית, כמו לא יודעת מה,

כולם נפגשו עם חברים, נהנו, יצאו למסיבות וכאלה, ורק אני, הלכתי לארוחת ערב, תקלטו, חוץ מהמבוגרים ~זקנים~ אני הייתי הכי גדולה שם מהילדים,  יש לי שם רק חברה אחת, וגם היא בכיתה ז', מתלהבת מכל מה שאני יגיד לה..

אז סיפרתי לה עליו.. כי לא היה לי על מה לדבר איתה.. אז היא הכריחה אותי לשלוח לו אסאמאס, מה שרציתי לעשות, אבל לא ידעתי מתי, ידעתי שהוא עושה משהו, אבל התפללתי בלב שהוא גם משועמם כמוני, שאני יתחיל לדבר איתו וכאלה..אבל.. שלחתי לו אסאמאס תקוע כזה של "היי, מה קורה?(:" וקיבלתי בחזרה, אחרי רבע שעה בערך,, "שאאלום"

אז סתם, שאלתי אותו מה הוא עושה, והוא אמר שהוא במסיבה, מסיבה? יום הולדת כאילו?O:

למה אני לא שם? למה לא הזמינו אותי, וזה עוד של ילד שאנחנו דיי מדברים בביה''ס, אף פעם לא ראיתי אותם מדברים ביחד, אבל אני ,,כל פעם שאני הולכת לכיתה שלו, אני אומרת לו שלום, מדברת איתו קצת, אפילו עשיתי לו ביום שישי יומולדת קטנה בביה''ס..O:

ואני, כמו קרציה, ממשיכה לשלוח לו אסאמאסים, והוא משתף פעולה, אבל אחרי מלא זמן.. עד שפתאום, בלי להודיע, הוא הפסיק, אפילו לא כתב "אני חייב ללכת" או "ביי" או משהו כזה, סתם ילד מייבשO:

 

והילדה הזאת, בארוחת ערב, מספרת לאבא שלי, שהתכתבתי איתו מקודם, שאני מדברת איתו בביה''ס, איך הכרתי אותו וכאלה, ועכשיו כל היום מציקים לי..

אוף.. ברור שהייתי מספרת להם מתישהו ~אולי~ אבל, למה להרוס את זה כ''כ מהר? כי זה בכלל לא בטוח, ויכול להיות שנהיה סתם ידידים, אבל, אם את רואה שזה הולך טוב, את בכוונה הורסת לי ומספרת?

 

וווויי... איך התלהבתי מהסמיילים...

 

ההורים שלי הלכו עם אחיות שלי לטיול משפחות, זה מה שחסר לי, טיול עם זקנים וילדים בכיתה ד', ווי, נשארתי ברחובות וזהוP:

~בכוונה לא כתבתי בבית, כי בעיקרון.. זה לא הבית שלי..~

 

טוב, אין לי עוד על מה לחפור, בערב אני הולכת לסרט עם בני דודים שלי^^ לפחות אני יעשה משהו בסופשבוע הזה..:O:

 

אהה, שנהב, תודה על ההזמנה, אל תדאגי, אני יציק לכם הרבה..P:

 

3 >

נכתב על ידי cookie monster(: , 13/12/2008 14:05  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני מגעילה את עצמי כל פעם מחדש.


אני שונאת את עצמי, את איך שאני נראת, אתם יכולים לכתוב מהשאתם רוצים, שאני סתם חושבת וזה, ואני יודעת שתמיד תגידו לי את האמת, ואני אוהבת אתכם3 >

אבל, בהרגשה שלי, אני מכוערת, כל פעם לפני שאני מסתכלת במראה אני מתפללת שאני מישהו אחר, שאני נראת אחרת, שאני מכוערת, מגעילה, דוחה, איכסה, כל פעם שאני מסתכלת על עצמי, אני מרגישה יותר נורא..:\

זה לא שאני חסרת ביטחון או משהו, פשוט יש לי מודעות עצמית, אני מכוערת, לא ממש גאה, אבל מכוערת, ומודה בזה, זה לפחות במקום דברים אחרים, אני מעדיפה להישאר מכוערת ועם אופי כמו שלי, בעצם? איזה אופי כבר יש לי? קקה של אופי, כאילו אלוהים לקח את הדברים הכי רעים ומגעילים וחיבר אותם ביחד, ולכל האנשים שאני רואה מסביבי, הם אנשים גם יפים וגם נחמדים, באלי גם, כי הם כ''כ טובים, ויפים וחכמים, ואני כ''כ לא

 

3 >

נכתב על ידי cookie monster(: , 10/12/2008 18:36  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני מרגישה חרא,

אולי אני סתם עצבנית, אולי, לא יודעת מה..

הבית שלי מוכן

אבל האנשים המפגרים האלה קבעו לעצמם תאריך לעוד שבועיים, אז הם לא יכולים לתת לנו אותו לפני!

אני מרגישה שאני צריכה בית, אני צריכה חדר, לשבת, קצת פרטיות, לשמוע מוזיקה, אני מתגעגעת אפילו לפיות הדיביליות שקיבלתי לימי הולדת מחברות שלי, הן בטח כבר נשברו בתור הארגזים, אבל אני צריכה לראות אותן, בשביל להיזכר שפעם באמת היה לי מקום לשים אותן, מקום שהוא רק שלי, ואף אחד לא יתערב לי שם, מקום שהוא פשוט שלי, בית שהוא שלי, מיטה שהיא שלי,

לכם אולי, האנשים בעלי הבית, זה נשמע כ''כ בסיסי, אבל תחשבו על זה, שיש אנשים שאין להם דודים מקסימים כמו שלי, וחברים טובים שעוזרים לי לעבור את זה, אני יודעת שעוד שנתיים אני יצחק על כל הקקי הזה, אבל עכשיו, זה כבר מעצבן, לחשוב על זה שהבית שלך מוכן, פשוט מוכן, מחכה רק לנו שננקה אותו קצת, נוסיף רהיטים, ונחייה אותו מכל הבנייה, כי הוא פשוט מוכן, לא מביאים לנו אותו בגלל, שקבעו תאריך אחר, אני רק רוצה לקבל מפתח, לארגן את החדר החדש, לעשות מסיבת פיג'מות או משהו כזה עם הילדים הכי מדהימים בעולם, אני פשוט צריכה בית משלי, לא מקום להרגיש בו "כמו בבית" אלא בית אמיתי, לא מבחינת הקירות והשטויות, אלא מקום שיהיה רק שלי ושל המשפחה הקרובה, וזהו, וחדר, שיהיה רק שלי, שאני יעשה בו מה שבאלי, מתי שבא לי.

באלי חוגים, באלי חברים, באלי לישון על מיטה נורמאלית, שהיא קצת רחוקה מהרצפה, שאני יוכל להתפנק עלייה, ולא לשמוע את הנחירות של אחותי בלילה, אני פשוט רוצה חדר,

הלכתי לאכול,

3 ? >

נכתב על ידי cookie monster(: , 3/12/2008 18:29  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





7,819
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לcookie monster(: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על cookie monster(: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)