זמן רב לפני תוכניות הריאליטי, היו סרטים דוקומנטריים. היו אפילו סרטים דוקומנטריים שניסו למשוך קהל על ידי התמקדות בנושאים סנסציוניים. באיטליה הסגנון כונה "סרטי עולם" - mondo. אלו היו סרטים שהראו סגמנטים אמיתיים (בדרך כלל) מרחבי העולם שנועדו לזעזע או למשוך את הצופה - אכילת חרקים באסיה, מנהגי פולחן ושאר דברים מוזרים מרחבי העולם. לא משהו שלא עובר במיילים או בפייסבוק מדי פעם. עם הזמן הז'אנר עבר הקצנה והסרטים התחילו להתמקד במין או במוות ותאונות. משהו דומה לתמונה של נסים אלפרון אחרי מותו.
ב- 1968 ביים לואיג'י סקאטיני סרט שכזה על שבדיה שנקרא "שבדיה: גן עדן וגיהנום". שעה וחצי של סרט מלווה בקריינות באיטלקית. הסרט הראה את החיים בשבדיה לאיטלקים בסגמנטים שונים - שייט של צעירים, אלימות, כיתות לחינוך מיני ועוד. אחד הסגמנטים מציג חבורת נערות בלונדיניות להפליא שנכנסות לסאונה, יושבות בה עטופות במגבת, יוצאות ממנה אל השלג במיטב מערומיהן, יורדות אל בריכת מים שנפתחה בקרח ורצות חזרה. החלק הראשון של הסגמנט נראה כך:
את הליווי המוזיקלי קל לזהות, גם אם לא מכירים את החבובות. שנה מאוחר יותר הנעימה - שהפכה בינתיים ללהיט - אומצה על ידי החבובות ושודרה בשני סגמנטים שונים בסוף ספטמבר 1969. מאוחר יותר הנעימה שודרה שוב במסגרת התוכנית של החבובות ומוחזרה שוב ושוב עד שנתקעה לאנשים בראש.
את הגרסאות הראשונות של החבובות אפשר למצוא כאן (1) וכאן (2). הנה גם הגרסה המאוחרת יותר (שכוללת את שני הזקנים בסוף הקטע) שהיא אחד השירים הפייבוריטיים על האחיינית בת השנה וקצת של אשתי.
רוב גרסאות הכיסוי של הקטע נשארו אינסטרומנטליות. מה צריך עוד מאשר מוזיקה קליטה להפליא והפסקות לאלתורים, אחרי הכל. שלא לדבר על כך שאפשר לעשות דברים מוזרים לגמרי בקטעים האילתוריים. בכל זאת, מספר גרסאות מילוליות יצאו פה ושם. אנרי סלבדור הצרפתי לקח את ה"מנה" והפך אותה ל- Mais Non ("כמובן שלא", בערך) על כך שהוא לא מתפתה לנשים צעירות ויפות שרוצות רק כסף (שוב, בערך). שלושת המטיילים מגרמניה קראו לשיר "War das ein Leben", שאת זה גוגל תרגם לי ל"האם זה חיים", ואני יכול להניח הנחות לגבי השיר והמטיילים גם יחד מכך שהשיר זמין בדיסק שנקרא "Homosexualitat auf Schallplatte" (למשל: שאלי ישי לא היה אוהב אותם).
יש לעניין גם שתי גרסאות בעברית. האחת, מחתרתית משהו, יכולה - ואני מניח שעשתה זאת (ועוד תעשה) - לשמש אנשים כברכת שנה טובה. הקרדיט בתיאור הסרטון ביוטיוב הוא לדורי אדר. השנייה היא מתוחכמת יותר. דן אלמגור לקח את המוזיקה וכתב לה מילים עבריות למהדרין כדי שהדודאים ישירו אותן ב"החיים בשחור לבן" מ- 1971. ה"מנה" הפכה ל"פרה", ובקטעים האילתוריים הוכנסו זלמן והמכנסיים, הפרה שעומדת על ראש הגבעה ותל אביב של אריס סאן.
ועל מנת לסיים בטון צורם להחריד, הנה להקת הבנות ונילה, שנותנת פייט הוגן לחמסה על התואר "להקת הבנות הגרועה ביקום", וההתעללות שלהן ב"מנה-מנה". לשיר עצמו קוראים No Way No Way, והוא לא מומלץ בכל פה.
וכמובן: לינק להורדה. בקובץ - הגרסה המקורית מפסקול הסרט, גרסה של החבובות מתוך אוסף להיטיהן (כולל הערות שונות של שני הזקנים), השירים של הנרי סלבדור, שלושת המטיילים והדודאים, השיר הנוראי של ונילה (בשביל הטעם הטוב) וגרסת כיסוי נוספת, של קייק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
