פזמון חוזר - בלוג מוזיקהמשהו עם מוזיקה. |
| 6/2009
רגע קטן של שמחה ואושר
על מנת לסיים (לי בראש) את אפיזודת האירוויזיון השנתית (בשנה הבאה: לא להקשיב לשירי התחרות לפני חצאי הגמר), אסכם על רגל אחת את התחרות: מנצח מאכזב (לא אהבתי את השיר או את הביצוע, וחשבתי שהמקום השני ראוי יותר), הנחיה מזעזעת (במיוחד בחצאי הגמר), שירים חלשים מגיעים למקומות גבוהים על חשבון שירים טובים יותר (לדעתי, כמובן, וצריך להצביע על ההפרש בין התוצאות הסופיות לבין תוצאות בחירת השופטים), ובאופן כללי - 25 שירים בערב זה קצת יותר מדי. אפשר לקצץ את זה בשלושה-ארבעה שירים. שרק 8 שירים יעלו מכל חצי גמר.
הרגע המצוין של הערב, לטעמנו (אני ואשתי העייפה באותו שלב) הגיע בזמן ההצבעה הבלתי נגמרת. אי שם בתוך הרצף הגיע תורה של בוסניה-הרצגובינה להצביע, ושליש המסך המיועד לאיש הקשר, התמלא בפנים מוכרות: הנציג הבוסני מ- 2008, אלביר לאקוביץ', המכונה גם לאקה, בפי חבריו וקוני דיסקיו. ההופעה של לאקה בשנה שעברה היתה מזעזעת כל כך, שהיה קל מאוד להתעלם מהשיר שמלווה אותה. ילדה אינפנטילית אחת (אחותו, מירלה, מסתבר) שפולטת מילים לא מובנות (טוב, זה בבוסנית מדוברת), ארבע כלות סורגות וגבר אחד עם שפם חשוד ונעלים אדומות שמתנענע בצורה חשודה מאוד על הבמה.
כשראיתי את העניין בפעם הראשונה, לא אהבתי. זה היה נראה כמו הופעה גימיקית מטופשת שעלתה לגמר בזכות הקולות של גוש הבלקן. אשתי דווקא חיבבה, וטענה שיש בשיר משהו. עם הזמן, ובמיוחד אחרי שאספתי את כל שירי האירוויזיון לדורותיו, התחלתי להאזין לשיר בצורה רצינית יותר, ולמרות שאני עדיין לא מבין מילה, השיר התחבב עלי.
אם לחזור לתחרות של השנה, לאקה הפציע על גבי המסך והציג את שלוש המדינות שזכו למרבית הנקודות בבוסניה (והרצגובינה, כמובן), כשאחרי הכרזה על כל ניקוד הוא מלווה את תשואות הקהל בהעוויות פנים אופייניות. אשתי ואני נשפכנו על הספה מצחוק. לפחות זה היה בגמר הזה.
לאקה במייספייס
לינק להורדת האלבום Zec ("ארנב",2007, נמצא דרך פיילזטיוב; אפשר גם לרכוש)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
