פזמון חוזר - בלוג מוזיקה

אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את "אביתר בנאי", אלבום הבכורה של אביתר בנאי, כאילו זה היה אתמול. מדהים שחלפו כבר 8 שנים. מדהים שעדיין צלילי הפסנתר, שפותחים את האלבום (בקטע הקרוי "פתיחה"), מעבירים בי צמרמורת. וצמרמורת נוספת עוברת כשה"פתיחה" מוליכה אותי בדרך של צליל ורגש הישר ל"יש לי סיכוי", שיר שכל שם-תואר שיוצמד לו יהיה קטן מדי ונדוש מדי.

"אני מרגיש שמשהו משתנה

 העייפות תחלוף, האור יעלה

 ואז אכיר אותך, יקירת

י ומיד תכירי את אותי.

אני זוכר את ההופעה הראשונה של אביתר, ב"צוותא" בת"א. זוכר אותו מתיישב על הפסנתר, מרוגש ורועד, מתרכז לרגע, מביט בקהל, ואז פותח בצלילים המוכרים האלה של ה"פתיחה". זו היתה אחת ההופעות המדהימות ביותר שהייתי נוכח בה.

אני לא שומע את "אביתר בנאי" כל-כך הרבה. למען האמת, אני מעדיף את "שיר טיול" שלו הרבה יותר (ובזמן האחרון את "עומד על נייר" הכי הרבה). ובכל-זאת, קשה לי שלא להתרגש בכל פעם שאני שומע את הפתיחה של האלבום הזה, וחבל שבדרך-כלל כשכבר משמיעים את "יש לי סיכוי" (והוא זוכה למספר השמעות לא רע, אגב), ה"פתיחה" שלו חסרה.

אז לכבוד פתיחת הבלוג הזה, ובגלל שכל נושא בנוגע לפתיחה של אלבומים חייב להכיל את ה"פתיחה" הזו, הנה לכם "פתיחה"+"יש לי סיכוי". תהנו!