1. קדמת הבמה: תכנית פריים־טיים בערוץ השני, מערכת שכוללת את עלי מוהר, ענת גוב, אור ישראלי ורמי ורד, הסטוריה עשירה במוזיקה הישראלית, וגם ב"זהו זה". בשנת 1994 עלתה לאוויר תכניתו השבועית של גידי גוב - "אלוהים בקירוב טוב", בשבילכם - שזכתה להצלחה מרשימה, הגם שלא עזרה ל"טלעד" לשרוד את המכרז. את הפורמט אפשר שרובכם זוכרים; מונולוג, מערכונים, תנינים מפלסטיק וראיונות עם כמה אורחים. מה שייחד את "לילה גוב", לבד מהמגיש הפנטסטי שלה, היה השיר שבוצע בסופה. אם לבד אם עם אורח, גידי גוב ספק כמה גרסאות משובחות - ומעט מאד נפילות - לשירים שאהב.
השירים יצאו בשני אוספים (ראשון, שני), ובהם שיתופי פעולה עם פחות־או־יותר כל אמן ישראלי שחי בשנים 1994-1997. דוגמאות ספורדיות: "מה הוא עושה לה" עם שלומי שבת, "זמר נוגה" עם שלמה ארצי, יוני רכטר ורמי קליינשטיין, "מה יהיה יהיה" עם יהודה פוליקר. יש שם עוד עשרות ביצועים, מהם מוצלחים לא פחות.
2. אחורי הבמה: חבר "טאטו" ו"בלאגן", מלחין בחסד ונגן צ'לו, וגם עבריין מין פעם אחת. יובל מסנר, מוזיקאי מחונן, לא מפסיק לעבוד, אבל גם לא ממש מורגש בציבור הרחב.
אחד הפרויקטים האחרונים שלו, מכל מקום, דווקא זכה להענות סבירה. מסנר עבד מבחר שירים - בעיקר של "טאטו" ו"כרמלה גרוס ואגנר", ושאר ירקות מקריירות הסולו של חבריהן, אבל גם, למשל, את "חתול מפלצת" של פורטיסחרוף (במקור מתוך "סיפורים מהקופסא") - לרביעיית כלי מיתר. אין כאן שום דבר מאולץ; רביעיית המיתרים נשמעת טבעית לחלוטין, כאילו השירים הולחנו עבורה מראש. בינינו? מכלי מיתר אפשר להוציא צלילים ואנרגיות שמתאימים לשירים של "טאטו" כגרב אלסטי לכף רגל.
"רביעיית מסנר" (חן שנהר וטלי גולדברג בכינורות, קרין זוקמן־הוד בויולה ומסנר עצמו בצ'לו), ערן צור ואלונה דניאל הקליטו כאן את העיבודים, ביניהם "בדידותי", "תמונה אימפרסיוניסטית", "מחבואים", "חתוך תוכן", "פרפרי תעתוע", ו"גגות תל אביב", ואף יצאו לסיבוב הופעות מהנה ביותר.