Almost Famous הוא אחד מהסרטים שאני הכי אוהב בעולם. עובדה – זהו הסרט היחיד (פרט לסרט החתונה שלי) שאני מחזיק בבית עותק DVD שלו בבית (ואפילו את גרסת הבמאי הכפולה והמיוחדת).
ומה קשור Almost Famous לענייננו? ראשית, זהו סרט נדודים ומעבר אולטימטיבי. הוא מספר על התבגרות, על טיול, על שינויים. שנית, זהו סרט על מוסיקה שרווי במוסיקה טובה. שלישית, זהו הסרט שמכיל את America של סיימון וגרפנקול, שהוא ללא ספק משירי הנדודים היפים ביותר שנכתבו אי-פעם.
בסצנה הבלתי-נשכחת ש(כמעט) פותחת את הסרט, משמיעה אחותו של של ויליאם, גיבור הסרט, אניטה, את "אמריקה" לאמה, ומספרת לה שזה השיר שיסביר לה מדוע היא עוזבת את הבית (כדי להיות דיילת אוויר). בכנות, המלים של "אמריקה" יכולות לגרום לכל אדם שפוי לשים את מקל הנדודים על הכתף ולצאת בעקבותיהם למסע באמריקה:
"בואי ונהיה נאהבים, נחתן את גורלינו ביחד
יש לי איזו פיסה של נדל"ן כאן בתיק
אז קנינו חפיסה של סיגריות וכמה עוגות של גב' ווגנר
ויצאנו לראות את אמריקה
קתי, אמרתי, כשעלינו על אוטובוס בפיטסבורג
מישיגן נראית לי כמו חלום עכשיו
לקח לנו ארבעה ימים לתפוס טרמפים מסגינוו
יצאתי לראות את אמריקה
צוחקים על האוטובוס, משחקים משחקים עם הפרצופים
היא אמרה שהאיש בחליפת הגברדין הוא מרגל
אני אמרתי: היזהרי, העניבה שלו היא בעצם מצלמה
זרקי לי סיגריה, אני חושב שיש אחת במעיל הגשם
עישנו את האחרונה לפני איזה שעה
אז הבטתי בנוף, היא קראה את המגזין שלה
והירח עלה מעל איזה שדה פתוח
קתי, אני אבוד, אמרתי, למרות שידעתי שהיא ישנה
אני ריק וכואב ואני לא יודע למה
סופר מכוניות בכביש המהיר לניו ג'רסי
כולם באו לראות את אמריקה..."
ואסיים בציטוט האהוב עליי ביותר בסרט, שמלווה דווקא ב-Tiny Dance של אלטון ג'ון, ובו ויליאם אומר לפני ליין, על האוטובוס של הלהקה, שהוא צריך כבר לחזור הביתה. "אתה כבר בבית", היא עונה לו במתיקות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
