בתור מדינה שחיה על חרבה כבר כמעט שישים שנה, היה צפוי ששירי המחאה שלנו יעסקו ברובם במלחמות. עם זאת, בתור מדינה שמהללת את גיבוריה הצבאיים (ואפילו בוחרת בהם לנהל את העניינים), זה אולי מפתיע ששירי המחאה שלנו יוצאים נגד המלחמות. ובאמת, רק מלחמה אחת זכתה לשירי מחאה אמיתיים (אלא אם כן מחשיבים את "שיר לשלום"...) – מלחמת לבנון, a.k.a "מבצע שלום הגליל".
המלחמה המוצדקת-תחילה ומטופשת-לאחריה, המלחמה שגררה אותנו ליותר מעשרים שנה של התבוססות בבוץ הלבנוני, המלחמה של אריק מלך ישראל – היא המלחמה שהעסיקה ועדיין מעסיקה את אמנינו בשיריהם, הגם שמדובר בעיקר בהתעסקות בדיעבד. כמו שויטנאם היתה עבור האמריקאים הקש ששבר את גב הטנק, והציתה את תנועת השלום ושירי המחאה בשנות ה-60, כך לבנון היתה עבורנו.
"אל תדליקו לי נר" של הקליק נכתב למעשה לפני המלחמה, ונכלל באלבומם המורבידי "עולם צפוף" (לא ניתן לרכישה לבדו. נמכר כחלק מהקופסא המרשימה של הקליק שיצאה לא מזמן), שעסק במין, שגעון ומוות. השיר האנטי-מלחמתי הזה הפך ללהיט במהלך המלחמה אצל חיילינו המבואסים והמודאגים.
"המוות די בטוח, הוא אורב בפינה", שר דני דותן, "לא קוטף, לא לא לא, לפני הזמנה / לפגישה שקבעתם הוא החליט לאחר / לא צריך שתדליקו לי נר. לא צריך שתדליקו לי נר / כלום לא בוער".
יובל בנאי היה חייל בלבנון, ובראיונות רבים הוא מספר כי המלחמה עיצבה במידה רבה את השקפת עולמו ויצירתו. זה לא ממש השתקף בנונסנס המשינאי, אבל באלבום הבכורה שלו המצויין (לרכישה) נכלל השיר "לא יכול לעצור את זה", שעוסק במלחמה ובתמונות המוזרות שנשארו בראש משם:
"שמונים ושתיים בגבעות של ביירות
פרנקו עירני, שלא יבוא סיוט
לא יכול לעצור את זה
לא יכול לעצור את זה
אני סופר כוכבים בקול רם
גילי אומר - מנצלים אותנו סתם
לא יכול לעצור את זה
לא יכול לעצור את זה..."
אם יש אלבום שאפשר להכתיר אותו כ"אלבום מחאה", "מאמי" הוא האלבום הזה (לרכישה). "מאמי", אופרת רוק שכתב הלל מיטלפונקט והלחינו יוסי מר-חיים ואהוד בנאי (בעיקר), היא מכתב מחאה מאשים ובוטה כנגד הבעיות החברתיות והאובר-מלחמתיות של ישראל בשנות ה-80. השיר הידוע ביותר מתוך מאמי הוא כמובן "שיר האונס" (מאמי יא מאמי/ תפתחי את הרגלים/ לשבעה מדוכאים / שבעה פלסטינאים..."), אבל ב"מאמי" יש המון מחאה אחרת, רצינית, כואבת ובוגרת, כנגד המלחמה שלוקחת את מיטב הבנים ומאבדת אותם לטובת "השדות האדומים":
"מתוך המפעלים, מתוך המשרדים
מבין רגלי נשים, מבין הילדים
הצפירה תיקח אותנו, לשדות האדומים
למלחמה יש רחם, אנחנו נולדים
לפחד יש חיים, שלא ידענו לפנים
גברים סוטים היינו, אבות ובעלים
הפכנו ציידים בשדות האדומים..."
נ.ב. למגיבים הזריזים, השירים המחאתיים והאנטי-מלחמתיים של אחד שלום חנוך הושמטו כאן, מכיוון שהח"מ מתכנן פוסט שלם המוקדש לזמר המחאה האמיץ ביותר ברוק הישראלי. חכו חכו, תראו תראו...
* הציטוט מתוך "Russians" של סטינג. אל תדאגו - גם הוא יקבל את הפוסט שלו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
