תפוז דיגיטלי אחד הגיב לפוסט של אתמול (דווקא נחמד לגלות תגובות מאנשים שלא כותבים את הבלוג הזה), והעלה נקודה מעניינת. מכיוון שזה בלוג על מוסיקה ולא על התפלספויות, פשוט אצרף שיר כתגובה וזהו.
"...אז מה כל הדאווין של שירי מחאה
כל פעם חוזרים לאותה נקודה
מה שלא תעשה, המים יורדים.
תעשה שמיניות באוויר, תעשה קטינות סלאביות
בתרגילי מתח, גמישויות כחלחלות עם חתך
מרחפות על פני כל השטח, תחרוז נתח לפתח
תגיד בטח בטח צנון ורתח
המים יורדים
טיף! טף! צליף צלאף שלולילולילולילוליליות
צוועי טיפין, תרי מקורין
שלולי לולי לולי לו לי לו להיות
אבל המים נוזלים המים אוזלים
המים יורדים..."
(מתוך "דאווין של שיר מחאה", מלים ולחן: מאיר אריאל, מתוך "וגלוי עיניים" (לרכישה))