עם כל הכבוד לערן ואווירת הקודש הירושלמית שלו (אותי אגב מכניסה העיר הזו לחרדות... וחרדים), רחוק אני היום מאלוהים כפי שלא הייתי בחיים. עם זאת, אני בהחלט נהנה לקרוא לפעמים בתנ"ך, ולהנות מהשפה העשירה, המזמורים היפים והחוכמה שנשקפת בסיפור העמים הזה.
מכיוון ש"אבשלום" של שלום חנוך, לטעמי השיר התנ"כי היפה ביותר במוסיקה העברית, כבר נוצל לטובת פוסט בנושא אחר, ואת החשודים המיידים ("הגר" של אריק, "מדרש יונתי" של מאיר), ערן כבר מנה, אעסוק אני במקור האיכותי ביותר לטקסטים בעיניי – ספר תהילים.
אחד השירים שאני הכי אוהב מתוך תהילים לוקח את הטקסט שלו מפסוק בתהילים ע"א:
"ימלא פי תהילתך
כל היום תפארתך
אל תשליכני לעת זיקנה
ככלות כוחי אל תעזבני..."
העצב שיש בשיר הזה, "אל תשליכני לעת זיקנה", תחושת התלות, הכאב – כל אלה תמיד מלחלחים את גרוני כשאני שומע את השיר הזה, בלחן הנפלא של אביהו מדינה, והביצוע של דוד דאור ושלמה בר (עם הברירה הטבעית), מתוך האלבום "דוד ושלמה" (הופעה משותפת שלהם) (לרכישה) הוא אחד המרגשים
עוד טקסט נפלא מצוי בפרק קכ"א של הספר. "שיר המעלות" שם הוא אחד מני שירי מעלות רבים, אבל הוא מהיפים ביותר שיש. גם אם אני, אישית, לא מזדהה עם הבסיס האמוני שלו, הרי שהמלים היפות לצד הלחן הנפלא של מוש בן-ארי ושבע (מתוך "יומם ולילה" שלהם (לרכישה)), הופכים אותו לשיר שאני מאוד אוהב (והוא, כמעט, השיר היחיד של שבע שאני יכול לשמוע):
"שיר למעלות
אשא עיני אל ההרים
מאין יבוא עזרי
עזרי מעם ה'
עושה שמיים וארץ
אל יתן למוט רגליך
אל ינום שומריך
הנה לא ינום ולא יישן
שומר ישראל
ה' שומרך ה' צילך
על יד ימינך
ה' ישמור צאתך ובואך
מעתה ועד עולם"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
