פזמון חוזר - בלוג מוזיקה

רבים, רבים הבנים שהיו לדוד. בנו אבשלום, עם זאת, מיוחד ויחיד.

על יחסו המיוחד של דוד לאבשלום אנו למדים כבר בפרשת אמנון ותמר. אמנון, בנו הבכור של דוד, מתאווה לאחותו־למחצה, תמר, וככל הנראה תוהה למה היא מתכוונת כשהיא אומרת "אל־אחי אל־תענני, כי לא־ייעשה כן בישראל, אל־תעשה את הנבלה הזאת". אבשלום הרותח יוצא לנקום את אונס אחותו, ומצווה על נעריו להרוג את אמנון. הם אמנם "רק מלאו פקודות", היות שהאדם הנדרש לנוס על נפשו בעקבות המעשה היה אבשלום עצמו, שברח אל סביו מצד האם, תלמי מלך גשור.

לא קשה לנחש מה היה עושה דוד לו ידו של אדוניה, נניח, היתה במעל. סביר יותר שהאחרון היה מומלך על אדום ומואב גם־יחד, מאשר היה שב לירושלים בימי חייו של המלך. אבל מקרהו של אבשלום שונה בתכלית; בעוד הוא גולה בגשור, "תכל דוד המלך לצאת אל־אבשלום כי־ניחם על־אמנון כי־מת". יואב בן־צרויה, שר הצבא ואחיינו של דוד, משכיל לבחון את כליותיו ולבו של דוד, ומבקש ממנו להשיב את אבשלום ירושלימה; דוד קופץ, כמובן, על המציאה.

זמן־מה לאחר אותו איחוד מרגש, מכל מקום, עומדת אהבת דוד לאבשלום במבחן נוסף. לא אמנון הוא הקרבן הפעם, כי־אם המלך הג'ינג'י עצמו. אבשלום מחזק את מעמדו הציבורי, עד לשעת הכושר, שבה הוא מכריז על עצמו מלך חברון. אט־אט מתעצם מחנהו, עד שדוד עצמו חש באיום ההפיכה, ונאלץ לברוח, בראש תומכיו ונאמניו, מירושלים.

שתי ברירות עמדו, כידוע, בפני אבשלום: עצת אחיתופל, לגייס שנים־עשר אלף איש ולרדוף אחרי דוד באותו הלילה, ועצת חושי הארכי, לאסוף צבא עצום "מדן ועד־באר שבע כחול אשר־על־הים לרוב", מה שאמנם יבטיח עדיפות מספרית מכרעת, אבל גם יקח קצת זמן. אבשלום, לרוע מזלו, בחר דווקא בעצתו של חושי, הנאמן לדוד, מה שאפשר לדוד לתכנן מתקפת־פתע. צבאו המנוסה של דוד, תחת מפקדיו המבריקים, לא התקשה להביס את עמשא ואת אנשיו החובבנים, ושוב מוצא את עצמו אבשלום במנוסה.

לכאורה, אמור דוד לשאוף לנקמה; הרי את נפשו בקש אבשלום, ואת ממלכתו הוא שדד. שלמה, למשל, לא היה שורד מעשה כזה. אך דוד מורה לקציניו הבכירים - יואב, אבישי ואיתי - לחוס על אבשלום. יואב, מאידך, מעשי יותר מדוד; כך היה כשהרג את אבנר, וכך קורה גם כעת. אבשלום מסתבך בענפי האלה, ויואב ונעריו דואגים להמיתו.

"יתבשר אדוני המלך כי־שפטך יהוה היום מיד כל־הקמים עליך", פותח את דבריו השליח משדה הקרב. את דוד מעניין רק נושא אחד - "השלום לנער, לאבשלום?". למרות נסיון הפוטש, תשובתו של הרץ - "יהיו כנער אויבי אדוני המלך וכל אשר־קמו עליך לרעה", או, בלשון ימינו, "הוא מת" - מלווה בזעקה מרה מפיו של נעים זמירות ישראל, שהדהדה כמה אלפי שנים אחר־כך בשירו של מוטי פליישר, למלים של רות חשמן ולחן של יאיר קלינגר. "בני אבשלום, בני, בני אבשלום, מי־יתן מותי אני תחתיך, אבשלום, בני, בני", קרא דוד, ולא אבה לחדול מאבלו עד שיואב הבהיר לו בסגנונו האופייני שיש בכך משום סכנה למחנהו.

דוד מתאבל על אבשלום; גוסטב דורה

מדוע זכה דווקא אבשלום למעמדו המיוחד בין בני דוד? קטונתי מהבין. אולי מפני שדמה לדוד יותר מכל אחיו - יותר מאדוניה השחצן והיהיר, יותר משלמה המפונק, יותר מאמנון חסר המעצורים. בנועזותו, בחוש הצדק שלו, גם ביפי תארו, ראה דוד גרסא צעירה שלו עצמו. וגם אחרי רצח אמנון ונסיון ההפיכה, מששכב דוד על ערש דווי והביט באדוניה ובשלמה מתקוטטים על הכתר, ודאי הצטער על מותו של היורש המועדף עליו.

את השיר "אבשלום" אפשר למצוא באוסף הזה.