אם בפוסט הקודם דיברתי על שיר שהשאיל (לכאורה) קטע משיר אחר בצורה מרומזת (ז"א, בלי להודות בדבר), הנה שיר שהשאיל קטע משיר אחר בצורה מודעת: "להשתטות לפעמים" של גבי שושן (שבוצע לאחר מכן גם ע"י אורי פיינמן, שימי רון והכוכבים הנולדים הראל סקעת ושלומי בראל). המלים לשיר הם של אילן גולדהירש והלחן של מרקו בכר.
הקטע המושאל הוא ה"אוהו" שבהתחלה שנלקח מתוך להיט של להקת הטרמלוס, Suddenly You Love Me:
מלבד אותו קטע מושאל, השירים שונים למדי בלחן, ומר בכר (שעסק בעיבוד שירים יותר מאשר בהלחנה - ברזומה שלו בשירונט יש רק עוד שיר אחד שהלחין, "היא לא יודעת" לחיים משה) זוכה בקרדיט (המוצדק) ללחן. היום, אני מניח, היו קוראים לזה סימפול ומכריחים לתת קרדיט ליוצרים המקוריים.
השיר המקורי ממנו נלקח ה"אוהו" הגיע מאיטליה. שלושה כותבים מצליחים - דניאלה פאצ'ה, מריו פאנצרי ולורנצו פילאט - כתבו שיר לזמר ריקרדו דל טורקו ב- 1967 על אחד שקט, Uno Tranquillo. שיר שמדבר על אדם שכל מה שהוא צריך זה קצת שקט, שלווה, טבע ואהבה. השיר הפך ללהיט וגרסאות כיסוי התחילו לצוץ בכל רחבי העולם.
האלמנטים החזקים בשיר הם אותו "אוהו" (שבשיר המקורי צץ רק לקראת הסוף) וה"זאי זאי זאי זאי" שמתחיל את השיר. האלמנטים תפסו את האזניים ואפשרו לכותבים לכתוב מילים בשפות שונות ומשונות למנגינה. נכון לרגע זה, בו החלטתי סוף סוף לכתוב את הפוסט ולהפסיק לחקור את העניין מצאתי לשיר - מלבד הגרסה האיטלקית המקורית גרסאות באנגלית, צרפתית (שתיים), ספרדית (שתיים), גרמנית, פורטוגזית, הולנדית (שלוש), יוונית (שתיים), שבדית, פינית, סרבו-קרואטית (שתיים), רוסית, אסטונית, רומנית, יפנית, מלזית וכמובן - עברית.
בלינק הזה תוכלו למצוא קובץ להורדה ובו 22 גרסאות בשפות שונות:
1. Uno Tranquillo - Riccardo del Turco (איטלקית) 2. Suddenly You Love Me - The Tremeloes (אנגלית) 3. Siffler Sur La Colline - Joe Dassin - (צרפתית) 4. La Fille Du Pacha - Dany Aube (צרפתית-קנדית) 5. De Repente Tu Me Amas - Los Doltons (ספרדית מפרו) 6. Dices Que Me Quieres - Los Shippy's (ספרדית ממכסיקו) 7. Glaube an das Leben - The Five Tops (גרמנית) 8. Leva-Me Ao Ceu - Tony Carreira (פורטוגזית מברזיל) 9. Zai Zai Zai Zai - Ben Cramer (הולנדית) 10. Zai Zai Zai Zai - Rini (הולנדית, מלים אחרות (למיטב שיפוטי)) 11. Elke Keer Opnieuw - The Championettes (הולנדית) 12. Xafina Me Agapas - The Idols (יוונית) 13. Livet ar sa harligt - Streaplers (שבדית) 14. Paattyneet on Paivat - Tapani Kansa (פינית) 15. Moj Je Ceo Svet - Olivera Vučo (סרבו-קרואטית) 16. Nisam vise taj - Crni Biseri (סרבו-קרואטית) 17. Pesenka Velosipedistov - Pojushie Gitary (רוסית) 18. Suddenly You Love Me - Omega (אסטונית) 19. Zai-zai - Nelu Stratan (רומנית) 20. No Baranohito - Yoko Kishi (יפנית) 21. Keindahan Pantai - Kristal (מלזית) 22. בואו בואו חסידים - שלישיית התאומים (עברית)
מן הסתם יש עוד. כפי שציינתי, יש עוד גרסה ביוונית שלא הצלחתי למצוא ברשת. יכול להיות שאם הייתי טורח עוד הייתי מוצא גם את הגרסאות הבולגריות, הערביות, הסוואהיליות ומי יודע מה עוד.
זמן רב לפני תוכניות הריאליטי, היו סרטים דוקומנטריים. היו אפילו סרטים דוקומנטריים שניסו למשוך קהל על ידי התמקדות בנושאים סנסציוניים. באיטליה הסגנון כונה "סרטי עולם" - mondo. אלו היו סרטים שהראו סגמנטים אמיתיים (בדרך כלל) מרחבי העולם שנועדו לזעזע או למשוך את הצופה - אכילת חרקים באסיה, מנהגי פולחן ושאר דברים מוזרים מרחבי העולם. לא משהו שלא עובר במיילים או בפייסבוק מדי פעם. עם הזמן הז'אנר עבר הקצנה והסרטים התחילו להתמקד במין או במוות ותאונות. משהו דומה לתמונה של נסים אלפרון אחרי מותו.
ב- 1968 ביים לואיג'י סקאטיני סרט שכזה על שבדיה שנקרא "שבדיה: גן עדן וגיהנום". שעה וחצי של סרט מלווה בקריינות באיטלקית. הסרט הראה את החיים בשבדיה לאיטלקים בסגמנטים שונים - שייט של צעירים, אלימות, כיתות לחינוך מיני ועוד. אחד הסגמנטים מציג חבורת נערות בלונדיניות להפליא שנכנסות לסאונה, יושבות בה עטופות במגבת, יוצאות ממנה אל השלג במיטב מערומיהן, יורדות אל בריכת מים שנפתחה בקרח ורצות חזרה. החלק הראשון של הסגמנט נראה כך:
את הליווי המוזיקלי קל לזהות, גם אם לא מכירים את החבובות. שנה מאוחר יותר הנעימה - שהפכה בינתיים ללהיט - אומצה על ידי החבובות ושודרה בשני סגמנטים שונים בסוף ספטמבר 1969. מאוחר יותר הנעימה שודרה שוב במסגרת התוכנית של החבובות ומוחזרה שוב ושוב עד שנתקעה לאנשים בראש.
את הגרסאות הראשונות של החבובות אפשר למצוא כאן (1) וכאן (2). הנה גם הגרסה המאוחרת יותר (שכוללת את שני הזקנים בסוף הקטע) שהיא אחד השירים הפייבוריטיים על האחיינית בת השנה וקצת של אשתי.
רוב גרסאות הכיסוי של הקטע נשארו אינסטרומנטליות. מה צריך עוד מאשר מוזיקה קליטה להפליא והפסקות לאלתורים, אחרי הכל. שלא לדבר על כך שאפשר לעשות דברים מוזרים לגמרי בקטעים האילתוריים. בכל זאת, מספר גרסאות מילוליות יצאו פה ושם. אנרי סלבדור הצרפתי לקח את ה"מנה" והפך אותה ל- Mais Non ("כמובן שלא", בערך) על כך שהוא לא מתפתה לנשים צעירות ויפות שרוצות רק כסף (שוב, בערך). שלושת המטיילים מגרמניה קראו לשיר "War das ein Leben", שאת זה גוגל תרגם לי ל"האם זה חיים", ואני יכול להניח הנחות לגבי השיר והמטיילים גם יחד מכך שהשיר זמין בדיסק שנקרא "Homosexualitat auf Schallplatte" (למשל: שאלי ישי לא היה אוהב אותם).
יש לעניין גם שתי גרסאות בעברית. האחת, מחתרתית משהו, יכולה - ואני מניח שעשתה זאת (ועוד תעשה) - לשמש אנשים כברכת שנה טובה. הקרדיט בתיאור הסרטון ביוטיוב הוא לדורי אדר. השנייה היא מתוחכמת יותר. דן אלמגור לקח את המוזיקה וכתב לה מילים עבריות למהדרין כדי שהדודאים ישירו אותן ב"החיים בשחור לבן" מ- 1971. ה"מנה" הפכה ל"פרה", ובקטעים האילתוריים הוכנסו זלמן והמכנסיים, הפרה שעומדת על ראש הגבעה ותל אביב של אריס סאן.
ועל מנת לסיים בטון צורם להחריד, הנה להקת הבנות ונילה, שנותנת פייט הוגן לחמסה על התואר "להקת הבנות הגרועה ביקום", וההתעללות שלהן ב"מנה-מנה". לשיר עצמו קוראים No Way No Way, והוא לא מומלץ בכל פה.
וכמובן: לינק להורדה. בקובץ - הגרסה המקורית מפסקול הסרט, גרסה של החבובות מתוך אוסף להיטיהן (כולל הערות שונות של שני הזקנים), השירים של הנרי סלבדור, שלושת המטיילים והדודאים, השיר הנוראי של ונילה (בשביל הטעם הטוב) וגרסת כיסוי נוספת, של קייק.
בזמן שאני מסתבך עם השיר הבא שהיגר מחו"ל לארץ - עד עכשיו אספתי 32 גרסאות
של השיר ההוא - אסדר בלבול קל. אמש, בעודי נוסע באוטובוס משם לכאן, האזנתי
ל"לילות משי כחול לבן" הנפלאה ברשת ג' (כל יום שני בין שמונה לעשר בערב).
עלה בחור צעיר וביקש לשמוע את שיר הטלפון של הגשש. שניה לפני שהשיר התחיל
הזכיר דן עופרי שמדובר בשיר מהגר, איטלקי במקור, של ניקולה פאונה.
סיפור החיים של פאונה הוא מרתק. הוא נולד בפנסילבניה ב- 1915 להורים
מהגרים איטלקיים וחזר איתם ב- 1923 לסיציליה. אחרי שבע שנים נוספות הוא
חזר לארה"ב ועבד בעבודות שונות ומשונות בשביל לממן את הכשרתו כזמר אופראי.
בשנות ה- 40 הוא עבר לתחום המוזיקה הקלה וכתב והקליט 175 שירים באנגלית
קלוקלת ובאיטלקית, כולל הלהיטים Uei Paesano ו- Blah, Blah, Blah (שנשמע דומה למדי ל"שירת הבירבור" הגששית). בסוף שנות ה- 50' הוא פרש מעסקי המוזיקה ועבר למסעדנות.
שיר הטלפון שלו, או Telephone No Ring, כפי שהוא נקרא לפעמים, מתאר את
הקשיים של מהגר איטלקי ליצור קשר עם האהובה שלו, כשבאמצע מתערבת המרכזנית,
שאיתה הוא לא מצליח לתקשר עם האנגלית השבורה שלו. סיפור דומה להפליא לעולה
המרוקאי שמנסה למצוא את ז'קלין ונתקל במחסומים הממסדיים של בזק. לדעתי,
הגרסה של הגשש משעשעת יותר.
לינק להורדת שני השירים גם יחד
הגרסה של השיר הגששי היא לא הגרסה המוכרת, אלא גרסה שנשמעת כאילו היא
בוטלגה מהופעה חיה עם הגששים מלווים באקורדיאון בלבד ועם סיומת שונה,
מצחיקה יותר מהרגיל.
אם לסכם את 2008 בבלוג הזה על רגל אחת, אומר כך: בינואר חשבתי להחיות אותו. זה החזיק מעמד חודש. ב- 11 החודשים שלאחר מכן כתבתי 11 פוסטים. ממוצע חלש משהו.
הקשבתי לאחרונה ל'שירת התנ"ך', שהשאלתי מאמא שלי, והגעתי לשיר של תיקי דיין בשם "עקדת יצחק", שעליו נכתב במידע המצומצם שניתן באוסף, שהוא "עפ"י שירו של ליאונרד כהן The Story of Isaac (הקלטה מ- 1970)". מכיוון שתחביב מוזיקלי ישן נושן שלי הוא חיפוש של גרסאות לשירים, הלכתי להקשיב לשיר המקורי.
לפני מספר שנים נתקלתי בסולסיק בפרוייקט השורשים. קבוצה של אנשים טרחה לחפש ולקטלג את השירים העבריים שלהם יש שורשים בחו"ל ואת השירים העבריים שיצאו מהארץ לתרגומים לועזיים. הפרוייקט הזה צץ לרגע בפורום זיהוי שירים בויינט, אבל לא המשיך מעבר ל- 18 או 19 שירים. בזמנו, התחברתי לאחת מהחברות בקבוצה ותרמתי את המעט שידעתי ושהצלחתי למצוא בכוחות עצמי.
אם כן, ברוח אותו פרוייקט, טיפול בסיפורו של יצחק.
השיר נכתב ב- 1968 ע"י לאונרד כהן והוקלט על ידו ל- Songs from a Room, אלא שג'ודי קולינס הקליטה את השיר במקביל (עם מילים שונות מעט) ושחררה את האלבום שלה (Who Knows Where the Time Goes) קודם.
בשנתיים שלאחר מכן אמניים שונים ומשונים ניסו את ידם בהקלטה של השיר. הג'ונסטונס האירים הקליטו ושחררו את השיר עוד ב- 1969 באלבום Bitter Green, עם הנגיעות האיריות המתבקשות. לינדה ת'ומפסון הקליטה דמו של השיר ב- 1970 שלא שוחרר לאוויר העולם עד 2001. גיטריסט הבלוז רוי ביוקנן הקליט את השיר באותה שנה, וגם ההקלטה הזו לא זכתה לראות אוויר עד שנים לאחר מכן אחרי שחברת התקליטים גנזה את האלבום שהוא הקליט.
בישראל נפל השיר לידיים של יעקב שבתאי שתרגם אותו בצורה נאמנה למדי ומסר אותו לתיקי דיין שתשיר. השיר די נעלם לאחר ההקלטה, ואפילו לא זכה להכלל באוסף השירים של תיקי שיצא לפני שנתיים, ונותר אלמוני עד ש"שירת התנ"ך" שחררה אותו.
מאוחר יותר השיר הוקלט עוד מספר פעמים, מתוכן הוספתי עוד שתי גרסאות: האחת של הפיג'מות הירוקות מסיאטל, מאוסף של סינגלים וקטעים שלא יצאו באופן רשמי מ- 1997, והשנייה של סוזן וגה מתוך אוסף המחווה ללאונרד כהן, Tower of Song.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
