השלמתי האזנה לשלושת האלבומים מרשימת ה- 500 שחיכו לי על כרטיס הזיכרון. לא הרבה מה לספר. נולד לרוץ של ספרינגסטין הוא האלבום הראשון של הבוס שאני שומע במלואו, ולא ממש נהניתי מזה. שילוב של בילי ג'ואל ובלאגן, לטעמי. שבועות אסטרליים של טנדר מוריסון היה גרוע יותר, ונשמע כמו רצף של מלמולים ורטינות על רקע מוזיקה שלא ממש תואמת לזה. מותחן הג'קסוני, לעומת זאת, כבר היה כיפי. שכחתי - ואולי הדחקתי - שגם מקרטני הצטרף לחגיגה שם. לא משיאי הקריירה שלו, למרבה הצער.
מה שמשאיר את דיזל. רביעייה יוונית עם ריפים גדולים ושירי רוק עם הרבה אנרגיות. שמעתי את האי.פי. שלהם ברבע השעה האחרונה של העבודה, וזה היה כיף. לא חדשני במיוחד, לא מיוחד במיוחד, אלא פשוט רוק כיפי שמעביר רבע שעה בהנאה. הבלוג היווני שדרכו הגעתי אל דיזל כבר סיפק לי כמה וכמה דברים כאלו, ואני בהחלט ממליץ עליו. הוא נותן מוזיקה יוונית שמשום מה שמעון פרנס לא מספר עליה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
