אי שם לפני שנתיים וחצי (בערך), ניסיתי לכפות (מסיבות שונות ומשונות) על עצמי תחביב חדש, ובחרתי בהוקי קרח. כך יצא שבתחילת ינואר 2009 התעוררתי מוקדם בבוקר ובשעות הקרירות של לפנות הבוקר צפיתי דרך המחשב במשחק זה או אחר שככל הנראה (למיטב זכרוני הרעוע) התקיים בונקובר ושודר דרך CBC, המקבילה הקנדית של ה- BBC ושל רשות השידור.
אני זוכר את כל זה מכיוון שבזמן הפסקה זו או אחרת צפיתי גם בפרסומות ובפרומואים ונתקלתי בפרומו מעניין למדי על סדרה שמתחילה בדיוק להיות משודרת, משהו שנראה שערבב דרמה עם קצת מסע בזמן ושינויי עבר כאלה ואחרים. חשבתי שזו תהיה סדרה נחמדה לצפות בה יחד עם האישה, בהיותנו שנינו חובבים של "בחזרה לעתיד", וכששודר הפרק הראשון, כמה ימים לאחר מכן, הפעלנו את התוכנות המתאימות, הורדנו וצפינו, וכך המשכנו עם שאר העונה. כך התחלנו לצפות ב"להיות אריקה", שסיימה שלשום את העונה השלישית שלה.
אני מופתע - עדיין - שהסדרה, שבינתיים הופצה ל- 25 מדינות, מטאיוואן וקזחסטן, דרך מזרח אירופה (סרביה, רומניה, טורקיה) ועד לפורטוגל ומכסיקו, לא הובאה לישראל. מילא שמדובר בסדרה מוצלחת למדי (שזכתה להפצה כאמור ולרייטינג נאה בקנדה), אלא שמדובר בסדרה יהודית להפליא, שם חוגגים את ראש השנה, יום כיפור וחנוכה כאילו אין הרבעובדיה בעולם. מצד שני, ייתכן שזו הבעיה, בהתחשב בכך שאריקה ומשפחתה הם יהודים רפורמים.
***
אם להמשיך את הסיפור בדרך אל הקרלינג, מתישהו בשנה וחצי האחרונות זכיתי לגלות את האתר "הקופסה", אתר טורנטים ברישום (ועם הקפדה על יחס הורדה/העלאה) שמוקדש כולו ליצירה בריטית (טלוויזיה, רדיו וכן הלאה). זה קרה באשמת דוקטור הו, אבל זה לא משנה במיוחד. מה שכן משנה הוא שזמן לא ארוך לאחר מכן, משפחת אתרי הקופסה (יחד עם "הגיקים", "הכספת", "המקום" ו"הנסתר") התרחבה כשהקימו את האתר המקביל "האימפריה", שמוקדש ליצירה מחבר העמים הבריטי (שלא כולל את ישראל, למרבה הצער). יש שם הרבה מאוד טלוויזיה אוסטרלית, קצת פחות מזה קנדית, קצת פחות מזה ניו-זילנדית, עם קמצוץ של הודית ודרום אפריקאית ושברירים של דברים ממקומות אחרים, כמו ניגריה או סינגפור.
בתחילת עונת השידורים הנוכחית החלטתי לתת סיכוי לתוכניות טלוויזיה קנדיות שפתחו את דלתותיהן לציבור. "נערה אבודה" היה נראה מעניין עם הטאץ' הכמעט-באפיי שלו, אבל הקסם של הסדרה מעט אבד ככל שהיא התקדמה, וכעת יש לנו 7-8 פרקים שמחכים לצפייה שתגיע מתישהו, כשיהיה משעמם מספיק. "קרא לי פיץ" של ג'ייסון פריסטלי לא הרשימה אותי בצפייה הראשונה ולא המשיכה מעבר לאותו פרק ראשון.
הסדרה השלישית שמצאתי היתה "גברים עם מטאטאים". זה העניין עם הקרלינג. מדובר בסדרה קומית על ארבעה חברי קבוצת קרלינג (שלמעשה, לא רואים אותם משחקים את המשחק הדי-משמים הזה יותר מדי) ועל החיים שלהם מסביב לעבודה ולקרלינג. מכיוון שהסדרה הזאת הצליחה להצחיק אותי 3-4-5 פעמים מדי פרק (שזה בערך 2-3-4 פעמים יותר מ"חברים", למשל), אימצתי אותה בחום, עד שגם היא סיימה עונה עכשיו והותירה חלל לצפיה בימי שלישי בערב.
***
ניסיתי לחשוב על עוד סדרה קנדית שאני מכיר, והגעתי ל"מסגד קטן בערבה" שהגיעה עד לערוץ הראשון שלנו. אני מחכה לראות אילו סדרות חדשות יתחילו להיות משודרות באביב הקנדי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
