פזמון חוזר - בלוג מוזיקה

אי שם בשנות גאותה של מדינת ישראל, התנ"ך היווה מקור לגאווה אותנטית. ההיסטוריה הקדומה של עם ישראל, שרבים וטובים לא רק דרשו בה בלי בושה (או בלי גאות לב, אם תרצו), אלא אפילו הרחיבו נקודות בה לפי ראות עינם הטובה עליהם ולפי יכולתם הטובה לא פחות. שירים נכתבו על יונה הנביא ("קום לך אל נינווה"), על יעקב אבינו ("אגדת יעקב" ו"אני אוהב אותך לאה"), דוד המלך ("מים לדוד המלך", כמובן) וכן הלאה.

יעקב שבתאי לקח את הסיפור המוכר לנו מבראשית פרק ד' על רצח הבל בידי אחיו קין, ולקח על עצמו את תיאור גורלו של קין לאחר הרצח והשיחה הקטנה שהיתה לו עם ה' צבאות:

"וימלט קין אל השדות

ועל מצחו האות

ועל ידיו הדם

ושם אביו אדם

ויאמרו לו: לך!"

תיאור הנדודים של קין מתואר לא כאבי החטא האנושי, אלא כאדם מיוסר שהפשע שביצע מייסר אותו בבריחתו האינסופית מהאנשים שמסביבו, מאלוהים ומעצמו. והשיר עצמו הוא קינה על גורלו של קין הנע ונד ומחפש את מקומו האבוד בעולם.

ב- 1964 הקליטו שלישיית גשר הירקון - בגלגול הראשון שלהם עם יהורם גאון -  את היצירה הקולית הזו, אבל היא לא מצאה את דרכה לאוויר העולם עד האוסף המשולש של הלהקה שיצא במדיה דירקט.

וימלט קין - שלישיית גשר הירקון

מתוך "שלישיית גשר הירקון - כל השירים"

מכיוון שנגמר לי השבוע, ומחר אפרסם נושא חדש, אמשיך לשיר השני שהצלחתי לדלות מהמאגרים הדלילים שיש עמי כרגע.

"כה, אמר יהוה: על-שלשה פשעי דמשק ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על דושם בחרצות הברזל את הגלעד. ושלחתי אש בבית חזאל ואכלה ארמנות בן-הדד. ושברתי בריח דמשק והכרתי יושב מבקעת-און ותומך שבט מבית עדן, וגלו עם ארם קירה, אמר יהוה."

(עמוס א' ג'-ה')

נבואה זו של עמוס, שבה הוא מתחשבן (הייתי אומר בא חשבון, אבל זה אזכור תנ"כי אחר לגמרי) עם העמים השונים היושבים במזרח התיכון (בהמשך הוא נוזף בפלשתים, בפיניקים, באדומים, בעמונים, במואבים ולבסוף גם ביהודה וישראל) עברה עדכון בידי זרובבלה ששונקין (בתו של אלכסנדר פן) לנבואת נקם של חטיבת גולני בסורים אחרי מלחמת יום הכיפורים על מגוון הפשעים (רבים יותר משלושה, כמובן) שהם ביצעו נגד עם ישראל בכלל וחטיבת גולני בפרט באותה מלחמה, כשמול אותם פשעים ניצבת בגאון החטיבה (שאז הדימוי שלה היה ירוד למדי, כפי שמספר לי אבי, שהיה בגולני לתקופה ארוכה מספר שנים לפני כן) ומצהירה בפני הסורים הנפשעים: "אתם לא תעברו, כאן גולני לוחם!".

על שלושה פשעי דמשק - צוות הווי גולני

אפשר להשיג באוסף "מי ידע שכך יהיה - משירי יום הכיפורים"

"בשנת אחת לבלשאצר מלך בבל

חזון בחלום ראה דניאל:

ותעלינה ארבע חיות גדולות מהים,

וכל חיה מסמלת מלכות בעולם.

והרביעית שונה ומשונה מקודמותיה,

מפחידה ואימתנית ותקיפה בתנועותיה,

עם שיני ברזל גדולות אוכלת וגורסת,

והשאר בצפרני נחושת דורסת.

ועשר קרניים לה, והקטנה מתוכם

צומחת וגדלה וצצות בה כעיני בני אדם,

ופה מדבר גדולות מתרברב,

סופה להתקטל ולהתחרב."

פרק ז' של ספר דניאל, כמו חלקים נרחבים אחרים סביבו, נכתב בארמית. תיאורטית, עובדה טריוויאלית זו אמורה לאפשר לי לבדות מלבי תיאור בדיוני לחלוטין של הנבואה; אלא שמאיר אריאל הקדים אותי, ותאר אותה די במדויק, אם להתעלם מהמקרה המביך של "מתוכם". הנביא דניאל - ככל הנראה עדיין תחת השפעת החומר המסתורי שגרם לו לראות אריות ורודים בפרק הקודם - חוזה בארבע חיות גדולות עולות מן הים. הראשונה היא סוג של גריפון מעוות, השניה - דומה לדוב, השלישית זהה לחלוטין לנמר סטנדרטי, רק עם ארבע כנפיים וארבעה ראשים, והרביעית - ובכן, היא מתוארת לעיל.

שלוש החיות הראשונות מסמלות מלכויות שכבר עברו מן העולם - בבל, מדי ופרס, או בבל, פרס ויוון, זה לא לגמרי משנה. החיה הרביעית, והמשונה מכולן, היא החשובה - ובדעה זו מחזיק גם דניאל עצמו. את המלאך שמתגלה אליו (ברור שמתגלה אליו מלאך) הוא שואל במפורש לגבי אותה חיה מסתורית, על טפריה, שיניה וקרניה. "החיה הרביעית", עונה המלאך - אם לתרגם בחפשיות את דבריו - "היא מלכות רביעית שתהיה בארץ, ותהא משונה מכל המלכויות, ותחרב את הארץ עד היסוד. ועשר הקרניים הן עשרה מלכים אשר יקומו, ואחריהם הקרן הזעירה, מלך אשר יהיה משונה מקודמיו וישפיל מהם שלושה". כאן מגיע חלק לא חשוב אודות השחתת ישראל, ואז קריסת המלכות הרביעית, ושלטון־עד של היהודים ביקום כולו.

בשלב הזה דניאל מתעורר, מגלה שהוא במאנצ'יז מטורף, והולך לחפש לעצמו קרמבו. (בהנחה ש"ניטרת" זה "קרמבו", ואני לא רואה סיבה להניח שההיפך הוא הנכון.)

מהי המלכות הרביעית, מכל מקום?

"מקובל שהרביעית היא רומי,

מקובל שרומי היא אדום.

ממש כך, או באופן סמלי,

יש די הרבה מרומי היום.

כל הקולוסיאום הכל־עולמי הזה,

עם חלונות ההצצה אל הזירה

המלאה גלדיאטורים שהם חיות טרף,

ודם מציף את תת ההכרה."

אז כן, מקובל שהרביעית היא רומי. (לא באמת מקובל שרומי היא אדום.) אבל מאיר לא כתב, כמובן, שיר על רומי; הוא, שמעולם לא הסתדר עם טכנולוגיה מחוכמת יותר משעוני קוקיה, מתייחס כאן לעידן שבו כולנו חיים ברגע זה. עידן של "המונים המונים חצי אוטומטים, הלומי פטישוני כסף סמויים / אצים רצים מפוקדי ריצודים מהבהבים, עטופים במגילה של תנאים וזכויות / מסוממי קדמה והתפתחויות / לעבוד בלי דעת ולשרת, לשמש ולשמן את / חית המתכת, חית הברזל". עידן של "מגדלים משוננים הנוגסים בתכלת", ושל "המחשבים האלה, המרדימים האלה, העוקרים האלה את אצבעותינו מעולמנו". וגם של דמוקראסי, או דמוקראקי, אבל זה עניין לפעם אחרת. הביטו סביב, בינתיים; הרי לכם המלך האחד־עשר.

"חית הברזל" פותח את "רישומי פחם", האלבום הפחות־מוכר של ר' מאיר בעל הטקסט.

כתבתי כבר על ספר תהילים כמקור לרוב השירים הלקוחים מן המקורות שאני אוהב, ובכל זאת השמטתי שיר אחד, כי רציתי לייחד לו פוסט משלו.

"אלי אתה ואודך; אלוהי ארוממך", פסוק הלקוח מתהילים קי"ח כ"ח, הוא כל הטקסט של השיר הזה, אבל שלמה גרוניך לוקח אותו בהופעות שלו לגבהים נשגבים שכמעט כמעט נוגעים באלוהים.

הביצוע כאן מתוך "נטו", הופעה חיה נפלאה שלו (לרכישה). לפני כמה שנים ראיתי אותו מופיע נטו בפסטיבל הפסנתר, ושם הוא נתן ביצוע אפילו יותר שמימי.

אגב, בצירוף מקרים שמימי באמת אני יוצא עכשיו לסוזן דלל, לפסטיבל הפסנתר 2005, לראות את אביתר בנאי נטו. אביתר בנאי זה נחשב תנ"כי, עכשיו שהוא חזר בתשובה???   :-)

רבים, רבים הבנים שהיו לדוד. בנו אבשלום, עם זאת, מיוחד ויחיד.

על יחסו המיוחד של דוד לאבשלום אנו למדים כבר בפרשת אמנון ותמר. אמנון, בנו הבכור של דוד, מתאווה לאחותו־למחצה, תמר, וככל הנראה תוהה למה היא מתכוונת כשהיא אומרת "אל־אחי אל־תענני, כי לא־ייעשה כן בישראל, אל־תעשה את הנבלה הזאת". אבשלום הרותח יוצא לנקום את אונס אחותו, ומצווה על נעריו להרוג את אמנון. הם אמנם "רק מלאו פקודות", היות שהאדם הנדרש לנוס על נפשו בעקבות המעשה היה אבשלום עצמו, שברח אל סביו מצד האם, תלמי מלך גשור.

לא קשה לנחש מה היה עושה דוד לו ידו של אדוניה, נניח, היתה במעל. סביר יותר שהאחרון היה מומלך על אדום ומואב גם־יחד, מאשר היה שב לירושלים בימי חייו של המלך. אבל מקרהו של אבשלום שונה בתכלית; בעוד הוא גולה בגשור, "תכל דוד המלך לצאת אל־אבשלום כי־ניחם על־אמנון כי־מת". יואב בן־צרויה, שר הצבא ואחיינו של דוד, משכיל לבחון את כליותיו ולבו של דוד, ומבקש ממנו להשיב את אבשלום ירושלימה; דוד קופץ, כמובן, על המציאה.

זמן־מה לאחר אותו איחוד מרגש, מכל מקום, עומדת אהבת דוד לאבשלום במבחן נוסף. לא אמנון הוא הקרבן הפעם, כי־אם המלך הג'ינג'י עצמו. אבשלום מחזק את מעמדו הציבורי, עד לשעת הכושר, שבה הוא מכריז על עצמו מלך חברון. אט־אט מתעצם מחנהו, עד שדוד עצמו חש באיום ההפיכה, ונאלץ לברוח, בראש תומכיו ונאמניו, מירושלים.

שתי ברירות עמדו, כידוע, בפני אבשלום: עצת אחיתופל, לגייס שנים־עשר אלף איש ולרדוף אחרי דוד באותו הלילה, ועצת חושי הארכי, לאסוף צבא עצום "מדן ועד־באר שבע כחול אשר־על־הים לרוב", מה שאמנם יבטיח עדיפות מספרית מכרעת, אבל גם יקח קצת זמן. אבשלום, לרוע מזלו, בחר דווקא בעצתו של חושי, הנאמן לדוד, מה שאפשר לדוד לתכנן מתקפת־פתע. צבאו המנוסה של דוד, תחת מפקדיו המבריקים, לא התקשה להביס את עמשא ואת אנשיו החובבנים, ושוב מוצא את עצמו אבשלום במנוסה.

לכאורה, אמור דוד לשאוף לנקמה; הרי את נפשו בקש אבשלום, ואת ממלכתו הוא שדד. שלמה, למשל, לא היה שורד מעשה כזה. אך דוד מורה לקציניו הבכירים - יואב, אבישי ואיתי - לחוס על אבשלום. יואב, מאידך, מעשי יותר מדוד; כך היה כשהרג את אבנר, וכך קורה גם כעת. אבשלום מסתבך בענפי האלה, ויואב ונעריו דואגים להמיתו.

"יתבשר אדוני המלך כי־שפטך יהוה היום מיד כל־הקמים עליך", פותח את דבריו השליח משדה הקרב. את דוד מעניין רק נושא אחד - "השלום לנער, לאבשלום?". למרות נסיון הפוטש, תשובתו של הרץ - "יהיו כנער אויבי אדוני המלך וכל אשר־קמו עליך לרעה", או, בלשון ימינו, "הוא מת" - מלווה בזעקה מרה מפיו של נעים זמירות ישראל, שהדהדה כמה אלפי שנים אחר־כך בשירו של מוטי פליישר, למלים של רות חשמן ולחן של יאיר קלינגר. "בני אבשלום, בני, בני אבשלום, מי־יתן מותי אני תחתיך, אבשלום, בני, בני", קרא דוד, ולא אבה לחדול מאבלו עד שיואב הבהיר לו בסגנונו האופייני שיש בכך משום סכנה למחנהו.

דוד מתאבל על אבשלום; גוסטב דורה

מדוע זכה דווקא אבשלום למעמדו המיוחד בין בני דוד? קטונתי מהבין. אולי מפני שדמה לדוד יותר מכל אחיו - יותר מאדוניה השחצן והיהיר, יותר משלמה המפונק, יותר מאמנון חסר המעצורים. בנועזותו, בחוש הצדק שלו, גם ביפי תארו, ראה דוד גרסא צעירה שלו עצמו. וגם אחרי רצח אמנון ונסיון ההפיכה, מששכב דוד על ערש דווי והביט באדוניה ובשלמה מתקוטטים על הכתר, ודאי הצטער על מותו של היורש המועדף עליו.

את השיר "אבשלום" אפשר למצוא באוסף הזה.